ריקות והתהוות גומלין

עסקנו בשני מושגי יסוד מרכזיים בתורת הבודהיזם: ריקות והתהוות גומלין תלויה. הסברנו כי על מנת להבין באמת את הריקות, עלינו להבין גם את ההתהוות התלויה, ולהפך. שני המושגים הללו שלובים זה בזה באופן הדוק, כמו שני צדדים של אותו מטבע. כעת נעמיק בהסברים ובדוגמאות כדי לחדד את המשמעות של שני עקרונות אלה, ונראה כיצד הם יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו על החיים ועל מקומנו בעולם.

התהוות גומלין תלויה: החיים כרצף של שינוי והשפעה הדדית

המושג "התהוות גומלין תלויה" מתאר תפיסה של המציאות שלפיה אנחנו נמצאים כל הזמן בתנועה, בתהליך מתמיד של שינוי והתהוות. אין לנו קיום קבוע ויציב, אלא אנו משתנים בכל רגע בהתאם לגורמים ולתנאים שאנו פוגשים. גופנו הפיזי מושפע באופן ישיר ממה שאנו מכניסים לתוכו – המזון שאנו אוכלים, האוויר שאנו נושמים, התרגילים שאנו מבצעים. אך לא רק הגוף, גם התודעה והנפש שלנו מעוצבות ומושפעות כל העת מהסביבה החברתית והתרבותית שלנו – מהאנשים שאנו פוגשים, מהרעיונות שאנו נחשפים אליהם, מהערכים והאמונות הרווחים בחברה שלנו.

כשאנו מתבוננים בחיינו בצורה כנה, אנו יכולים להבחין בקלות עד כמה כל פן של הקיום שלנו נמצא בתלות עמוקה בגורמים חיצוניים. מרגע הלידה, אנו זקוקים לאחרים כדי לקבל הגנה, מזון וחום. התפתחות הגוף, הרגשות והתודעה שלנו מותנית ביחסים שיש לנו עם ההורים, עם אחים ואחיות, עם חברים ומורים. כל שלב בחיים מביא איתו השפעות חדשות והתניות חדשות – מהלחצים החברתיים של גיל ההתבגרות, דרך הדרישות והאחריות של חיי העבודה והמשפחה, ועד האתגרים של הזקנה והמוות. אין אף שלב ואף היבט בחיים שבו אנו עצמאיים לחלוטין, חופשיים מהשפעה וממגע.

חקירת האשליה של העצמי הנפרד והקבוע

למרות שהתלות ההדדית והשינוי המתמיד הם עובדות יסוד של הקיום, רובנו חיים מתוך תפיסה שונה לגמרי. אנו נוטים לראות את עצמנו כיישויות נפרדות ועצמאיות, בעלות מהות קבועה ובלתי משתנה. אנו אומרים "אני" ו"שלי", ומרגישים שיש לנו שליטה על חיינו ועל סביבתנו. אנו מאמינים שהתודעה והזהות שלנו הן משהו יציב ומוצק, שאנחנו נשארים "אותו אדם" לאורך השנים. לפי המסורת הבודהיסטית, אשליה זו של העצמי הנפרד והקבוע היא המקור לסבל האנושי. כשאנו מזדהים בצורה מוחלטת עם דימוי מסוים של עצמנו, אנו נעשים תלויים בו ופגיעים מאוד. כל שינוי, כל איום על הדימוי הזה, עלול להפוך למשבר עמוק ולגרום לנו כאב רב.

המנגנונים התרבותיים והכלכליים של העולם המודרני מחזקים ומנציחים את אשליית העצמי הנפרד. הקפיטליזם מעודד אותנו לראות את עצמנו כצרכנים עצמאיים, כבעלים של נכסים פרטיים, כיזמים וכמתחרים בזירה של "כל אחד לעצמו". התרבות האינדיבידואליסטית שמה דגש על מימוש עצמי ועל הגשמה אישית, ומציגה את האושר כמשהו שצריך להשיג לבד, דרך מאמץ ועבודה קשה. גישות אלה מתעלמות מהמציאות העמוקה של הקשר ההדדי, ומנסות ליצור הפרדה מלאכותית בין האדם לבין הסביבה הטבעית והאנושית שממנה הוא צומח.

כאן טמון תפקידה המהפכני של הבודהיזם, המציע דרך אחרת להתבונן על העולם. דרך העיון המעמיק בטבע של התודעה ושל החוויה, אנו יכולים לראות מבעד לאשליה של העצמי הנפרד. בהדרגה, מתחילה להתגלות בפנינו המציאות העמוקה יותר של התהוות גומלין תלויה, של תנועה בלתי פוסקת, של שותפות גורל בין כל צורות החיים. ההכרה בכך שאיננו עצמי קבוע ונפרד מאפשרת לנו להירגע, לשחרר את האחיזה, ולחיות בהרמוניה רבה יותר עם העולם סביבנו.

הריקות כהיעדר של קיום עצמאי ונפרד

המושג השני שעסקנו בו בשיעור הוא "ריקות". בהקשר הבודהיסטי, ריקות אינה מתייחסת לאיזו תחושת ריק קיומי או לשלילה מוחלטת של המציאות. להפך, ריקות היא הצבעה על העובדה שלדברים אין קיום מהותי, עצמאי ונפרד. כשאנו אומרים שמשהו "ריק", אנו מתכוונים לכך שהוא נעדר מהקיום העצמי המוצק שאנו נוטים לייחס לו. הוא תלוי לגמרי בגורמים ובהקשר שמאפשרים את קיומו.

ניקח כדוגמה את השולחן שעליו מונח המחשב שדרכו אתם קוראים שורות אלה. במבט ראשון, נדמה שמדובר בעצם יציב ובלתי תלוי. אבל כשנתבונן בו היטב, נראה שהשולחן הוא למעשה תוצר של שפע גורמים ותנאים זמניים. העץ שמהווה את השולחן צמח ביער הודות לשילוב נכון של אדמה, מים, אוויר ואור שמש. האדם שכרת את העץ ועיבד אותו למשטח עשה זאת מתוך הכשרה מסוימת, בהשראת צרכים ורצונות חברתיים. חברת הריהוט שייצרה את השולחן פעלה בתוך הקשר כלכלי ופוליטי רחב, תוך הסתמכות על תשתיות ומשאבים של הסביבה. כל אלה הם תנאים הכרחיים לקיומו של השולחן. בהיעדר של אחד מהם, השולחן פשוט לא היה קיים.

מה שנכון לגבי השולחן נכון גם עבורנו, בני האדם. החקירה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה מובילה אותנו למסקנה שגם אנחנו איננו ישויות עצמאיות ובלתי תלויות. גם אנחנו "ריקים" במובן זה שאין לנו קיום משל עצמנו, אלא רק כחלק ממארג רחב של יחסים, של סיבות ותוצאות. ההכרה בכך שאנו חלק מרשת החיים הענקית הזו מאפשרת לנו להתחבר מחדש לעולם, להרגיש שותפות עם כל היצורים החיים, ולפעול מתוך אכפתיות ואחריות.

התהוות גומלין תלויה וריקות כשני צדדים של אותו מטבע

חשוב להדגיש שהתהוות גומלין וריקות אינם שני עקרונות נפרדים, אלא שני ביטויים של אותה תפיסה בסיסית. הם משלימים זה את זה ומניחים זה את זה. מכיוון שהדברים נעדרי קיום עצמי ונפרד, הם בהכרח מתהווים יחד באופן תלוי, ולהפך. אנו יכולים לומר שהתהוות גומלין תלויה היא הצד ה"חיובי" – היא מתארת את מה שכן קיים, את הדינמיקה של השתנות והשפעה הדדית בין התופעות. לעומתה, ריקות היא הצד ה"שלילי" – היא מצביעה על מה שלא קיים, על האופן שבו הדברים נעדרים מקיום מהותי ועצמאי.

מפרספקטיבה זו, ניתן להבין מדוע הבודהיזם מצמיד חשיבות עליונה לשני העקרונות הללו. הם מהווים נקודת מפנה בהתפתחות הרוחנית ובהשגת החופש מסבל. כשאנו מפנימים את ההבנה של ריקות וההתהוות התלויה, אנו מתחילים לראות את העולם בעיניים חדשות. במקום לדבוק בתפיסות שגויות של נפרדות, של "אני" ו"אחר", אנו יכולים לחוות את העומק והעושר של הקשר ההדדי עם כל היקום. מכאן נובעת גם היכולת לפעול בעולם בצורה אתית יותר, מתוך חמלה וראייה רחבה של התמונה כולה.

התהוות גומלין תלויה וריקות בראי האתיקה הבודהיסטית

התפיסה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה איננה רק עניין של השקפה פילוסופית מופשטת. יש לה השלכות מעשיות מרחיקות לכת על הדרך שבה אנו מנהלים את חיינו ומתייחסים לזולת. אם כל היצורים החיים אינם אלא ביטויים שונים של אותו מארג קיומי עמוק, המחויבות המוסרית שלנו כלפיהם מקבלת משמעות חדשה לגמרי.

כפי שתיארנו בשיעור, כאשר אנו מבינים את הקשר ההדוק בינינו לבין שאר בני האדם וכל היצורים החיים, נהיה מוכנים פחות לפגוע בהם. זאת משום שברמה העמוקה ביותר, אין הבדל אמיתי בין "אני" ל"אחר". הפגיעה באחר היא תמיד במובן מסוים פגיעה בעצמי, כי שנינו שזורים בקשר בל ינותק. באותו אופן, החמלה והדאגה לזולת הופכות טבעיות יותר כשאנו מכירים בכך שגורלנו והאושר שלנו שלובים בגורל ובאושר של כל שאר היצורים.

לכן, הבודהיזם מדגיש כל כך את החשיבות של אי-אלימות, של נדיבות, ושל פעולה למען טובת הכלל. המצוות המוסריות הבסיסיות של הבודהיזם – להימנע מהריגה, מגניבה, מהתנהגות מינית פוגענית, משקר ומשימוש בחומרים מסכנים – נובעות במישרין מההבנה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה. זוהי אתיקה שמבוססת על הכרה בטבע האמיתי של המציאות, ועל הרצון להגן על הפוטנציאל לאושר של כל היצורים החיים.

גם בחיי היומיום שלנו, ההבנה של ריקות וההתהוות התלויה יכולה להוביל לשינוי עמוק באופן שבו אנו מקיימים יחסים עם אחרים. כשאנו מכירים בכך שהזהות וההוויה של כל אדם מעוצבות ומותנות על ידי אינספור גורמים – החל מהרקע המשפחתי והתרבותי, דרך החינוך והניסיון האישי, ועד להשפעות החברתיות והפוליטיות הרחבות יותר – קל לנו יותר להרגיש אמפתיה ולגלות הבנה. אנו מפסיקים לשפוט את האחר או להאשים אותו, ומתחילים לראות את סיפור חייו בהקשר רחב יותר. זוהי הזמנה לבחון את המניעים והגורמים העמוקים יותר שעומדים מאחורי ההתנהגות של כל אחד ואחת, ולגשת לקונפליקטים מתוך רצון אמיתי להקשיב ולהבין.