הדרך הקלה ביותר להארה
הדרך הקלה ביותר להארה
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה מאלכוהול במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
הדרך הקלה ביותר להארה
תארו לעצמכם מצב שבו המוח הוא כמו אגם שקט, המשקף את היקום ללא עיוות. מקום שבו החיפוש אחר האמת לא נמצא בספרים או באגדות, אלא בחוויה הישירה של ההוויה. ברוכים הבאים לעולם הזן בודהיזם, דרך שאי אפשר להסביר, אבל יש לחיות אותה.
היום נחקור את ההיסטוריה, הפילוסופיה והפרקטיקות של הזן. מסורת שמאחדת את העמוק עם הפשוט. משמעת בספונטניות, והבין כיצד זוהי הדרך הפשוטה ביותר עבור המחפשים הארה.
ההיסטוריה של הזן בודהיזם מתחילה בהודו עם התעוררותו של סידהארטה גאוטמה, הבודהה, בסביבות המאה החמישית לפני הספירה. תורתו התפשטה ברחבי אסיה, אך בסין במהלך המאה ה-6 החל הזן, כפי שאנו מכירים אותו כיום, להתגבש. הבודהיזם נסע לאורך דרך המשי, ונתקל בטאואיזם בסין.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
אינטראקציה זו הולידה את צ'אן, שנקרא מאוחר יותר זן, ביפן
אינטראקציה זו הולידה את צ'אן, שנקרא מאוחר יותר זן, ביפן. במרכז ההיסטוריה הזו עומד בודהידהרמה, הנזיר ההודי שהביא גישה רדיקלית, מדיטציה שקטה כלב התרגול הרוחני. למרות שמעט ידוע על חייו, הוא נחשב לפטריארך ה-28 של הבודהיזם ההודי ומייסד צ'אן בסין, המבשר לזן בודהיזם.
לפי האגדה, בודהידהרמה עזב את הודו וחצה את הרי ההימלאיה לסין, כשהוא נושא לא רק את תורתו של בודהה, אלא גם מסר מהפכני. התעוררות אינה מושגת באמצעות כתבי קודש או טקסים, אלא באמצעות התנסות ישירה ומדיטציה עמוקה. עם הגעתו לסין, בודהידהרמה חיפש מקלט במנזר שאולין המפורסם.
שם הוא מצא נזירים מותשים וחסרי מוטיבציה. כדי להחיות אותם, הוא לימד גם מדיטציה בישיבה, דיאנה וגם תרגילים גופניים שישפיעו מאוחר יותר על אומנויות לחימה מסורתיות. אולי ההיבט המפורסם ביותר בסיפורו הוא המדיטציה בת תשע השנים שלו מול קיר.
מעשה זה מסמל את מהות הזן, התמקדות מוחלטת בהתבוננות פנימית ושקט פנימי. בודהידהרמה האמין שאי אפשר ללמד אמת, אלא רק לחוות. בעוד שבודהידהרמה הביאה את הבודהיזם לסין, היה זה נזיר צעיר בשם דוג'ן זנג'י שמייחד את הזן בודהיזם ביפן, והפך אותו למסורת עמוקה וייחודית.
דוגן נולד בשנת 1200 למשפחת אצולה. הוא איבד את הוריו בגיל צעיר, מה שהוביל אותו להרהור מעמיק בארעיות החיים. בגיל 13, הוא נכנס לחיי נזירים, אך עד מהרה הפך להיות חסר מנוחה בשאלה, אם לכל היצורים יש טבע בודהה, מדוע לתרגל? כשהוא לא מרוצה מהתשובות שמצא ביפן, החליט דוגן לנסוע לסין בחיפוש אחר הבנה עמוקה יותר.
שם, הוא נתקל במאסטר רוג'ינג ממסורת הצ'אן, ששינה לחלוטין את הבנתו. בהדרכתו של רוג'ינג, דוג'ן חווה התעוררות על ידי ההבנה שתרגול והארה אינם נפרדים. הוראה זו הפכה לליבה של הפילוסופיה שלו.
זאזן, או מדיטציה בישיבה, היא בעצמה הביטוי של התעוררות. עם החזרה ליפן, דוג'ן הקים את מנזר Aihei-ji, שנותר אחד ממרכזי הזן העיקריים בעולם כיום. שם, הוא כתב את שובוגנזו, אחד הטקסטים החשובים ביותר של הזן, תוך שהוא מנסח את התובנות שלו על טבע המציאות, הזמן והפרקטיקה.
דוגן לא רק הביא את התרגול של Zazen ליפן, אלא גם הדגיש את החשיבות של לחיות כל מעשה במודעות מלאה. עבורו, שטיפת קערה או טאטוא הרצפה היו ביטויים של השביל. כפי שהוא אמר, ללמוד את הדרך זה ללמוד את העצמי.
ללמוד את העצמי זה לשכוח את העצמי. הודות לדוג'ן זנג'י, הזן בודהיזם מצא את צורתו ביפן, ונשאר נאמן לרוח הפשטות והעומק שיזם גאוטמה בודהה. דרכו הגדולה של הבודהה היא עצומה וחסרת גבולות.
לתרגל זה לצלול אל האינסופי, שבו אין התחלה או סוף. נטישת האפליות והפילוגים היא לראות את הדברים כפי שהם באמת. כך כותב דוג'ן זנג'י, המדגיש את ההתעלות של הדואליות ואת האיחוד עם הטבע האמיתי של המציאות.
עבור דוגן, זן הוא לא משהו שאפשר להבין עם המוח ההגיוני, אלא חי בכל רגע. הוא קובע, הישיבה בזאזן היא הביטוי השלם של התעוררות. במעשה הפשוט הזה, כל היקום מתגלה.
כאן, זאזן, מדיטציה בישיבה, אינה תרגול מבודד, אלא עצם הביטוי של הדרך. הכל כלול באקט הנוכחי הזה, שבו הנפש והגוף עולים בהרמוניה עם הקוסמוס. בכתב אחר שלו, אומר דוגן, הזמן לא חולף.
אנחנו עוברים בזמן. כאשר אנו מבינים זאת, ההווה מפסיק להיות רגע חולף והופך לנצח. הוראה זו משקפת את מהות הזן, לחיות את העכשיו במלואו כפורטל אל הנצחי.
זן בודהיזם הוא, מעל הכל, חוויה. הוא מאתגר את המוסכמות של מחשבה לינארית ודוחה את הרעיון שניתן לתפוס אמת במילים או במושגים. כפי שקבע ד.ט סוזוקי, זן אינו הסבר, אלא חוויה.
התמקדות זו בחוויה ישירה היא מה שמייחד את הזן ממסורות פילוסופיות או דתיות אחרות. בלב הזן עומדת התפיסה שלא ניתן ללמד התעוררות רוחנית באמצעות מילים או טקסים. הצבעה ישירה על המוח האנושי הוא אחד מביטויי המפתח של מסורת הזן.
זה אומר שאמת היא משהו שכל אדם חייב לגלות בעצמו, ללא מתווכים או דוגמות. הפילוסופיה של הזן נטועה עמוק בכאן ועכשיו. אין דאגה לעבר או לעתיד, שכן הרגע האמיתי היחיד הוא ההווה.
עיקרון זה מהדהד במילותיו של המאסטר תיך נאט האן, לכו כאילו אתם מנשקים את האדמה ברגליים. כל מעשה, פשוט ככל שיהיה, יכול להיות ביטוי להתעוררות כאשר הוא מבוצע במודעות מלאה. היבט בסיסי נוסף של הזן הוא השימוש בקואנים, חידות או פרדוקסים המאתגרים את המחשבה הרציונלית.
שואל קואן מסקרן אחד, מבלי להזיז את השפתיים
ללמוד את העצמי זה לשכוח את העצמי.
ללמוד את העצמי זה לשכוח את העצמי. השתקפות זו מצביעה על פירוק האגו כדרך לאחדות עם השלם. בסופו של דבר, זן הוא חוויה של חופש.
זה לא משהו שצריך להבין עם המוח, אלא לחיות אותו. כפי שאומר פתגם זן ישן, לפני ההארה, לחתוך עצים ולשאת מים. לאחר ההארה, לחתוך עצים ולשאת מים.
החיים לא משתנים, אבל התפיסה שלנו לגביהם משתנה באופן קיצוני. ביפן, הזן השפיע עמוקות על חיי היומיום, והפך פעילויות נפוצות לתרגולים רוחניים. Chanoyu, או טקס התה, הוא דוגמה קלאסית לשילוב זה.
כל שלב בטקס, מהכנה ועד צריכת התה, מבוצע תוך תשומת לב וכבוד, המשקף את הדגש של פילוסופיית הזן על לחיות את הרגע הנוכחי בפשטות והרמוניה. הטקס הזה חורג מלהגיש תה. זוהי מדיטציה בתנועה, שבה כל מחווה מבטאת את מהות הזן.
באופן דומה, הזן השפיע על אומנויות כמו קליגרפיה וגינון. בקליגרפיה, כל שבץ חייב להתבצע במודעות ובספונטניות מלאה, שכן אין מקום לתיקונים. כל משיכת מכחול משקפת את המצב הפנימי של האמן באותו רגע.
בגני זן, אבנים, חול וצמחים מסודרים ליצירת נוף המעורר שלווה והתבוננות פנימית, המזמין התבוננות שקטה. תרגולים אלה מראים כיצד הזן מחלחל בחיי היומיום, והופכים משימות רגילות להזדמנויות לחיבור עמוק. זה ההבדל בין אדם רגיל לבודהה המגיש תה.
הזמן הוא רצף ללא התחלה או סוף. תרגול הדרך פירושו להיות נוכחים לחלוטין ברגע בו אנו נמצאים. הרגע הזה הוא הנצח עצמו, וכאשר אנו מתמסרים לו במלואם, אין הפרדה בין הזמן לעצמנו.
כל מה שקיים נמצא כאן, עכשיו. אלו הם דבריו של דוג'ן זנג'י בתורתו. ברגע אחר, הדגיש דוגן, הכאן ועכשיו הוא לא משהו שבא או הולך.
ההווה הוא הביטוי המלא של הדרך. על ידי חיי הרגע הזה, אנו מבינים את כל הזמן. תרגול אמיתי לא קורה במקומות אחרים, אלא בדיוק איפה שאנחנו נמצאים עכשיו.
מילים אלו מדגישות כי ההווה אינו רק נקודה חולפת בין עבר לעתיד, אלא עצם מהות המציאות. בזן, הרעיון של כאן ועכשיו חורג מהרהורים פילוסופיים. זה תרגול חי.
זאזן, או מדיטציה בישיבה, היא אחת הדרכים הישירות ביותר לחוות את הנוכחות המלאה הזו. במהלך זאזן, המתרגל אינו הולך לאיבוד במחשבות על מה שעבר או על מה שעוד עתיד לבוא, אלא נשאר מודע לנשימה, לגוף ולקיום עצמו ברגע הנוכחי. כפי שאומר פתגם זן, ברגע שאתה יושב, כל העולם יושב איתך.
תשומת לב להווה משתרעת על פעילויות יומיומיות. בזן, משימות פשוטות כמו שטיפת קערה או טאטוא הרצפה הופכות להזדמנויות לחיות כאן ועכשיו. זה משקף את ההוראה שאין הפרדה בין תרגול רוחני לחיים רגילים.
כפי שאמר המאסטר תיך נאט האן, כששוטפים את הכלים, פשוט שוטפים את הכלים. המעשה עצמו אינו חשוב כמו איכות הנוכחות המובאת אליו. התמקדות זו בהווה משחררת את המתרגל גם מהסבל הנגרם מקיבעון לעבר או מהחרדה מהעתיד.
זן מזמין אותנו לשחרר את ההחזקות הללו ולחוות את החופש שנובע מהשקעה מלאה במציאות של עכשיו. העכשיו הוא כל מה שיש לנו, מלמדים מאסטרי זן, ועל ידי הכרה בכך, אנו מוצאים שלווה עמוקה ובהירות. הכאן ועכשיו הוא אפוא השער להארה.
אין צורך לחפש משהו רחוק, או לחכות לרגע האידיאלי. כפי שמלמד קואן עתיק, כשאתה הולך, פשוט ללכת. כשאתה אוכל, פשוט תאכל.
הפשטות הזו מקפלת את עומק הזן. לחיות כל רגע במלואו הוא מימוש הדרך עצמה. Zazen הוא התרגול המרכזי של זן בודהיזם, מדיטציה עמוקה שמטרתה להנחות את המתרגל לחוויה ישירה של המציאות, מעבר למחשבה הדיסקורסיבית ולהסחות הדעת.
המונח Zazen מגיע מיפנית, שם Za פירושו ישיבה, וזן פירושו מדיטציה. לפיכך זאזן היא פשוט מדיטציה בישיבה, אבל המשמעות שלה חורגת הרבה מעבר לפעולה הפיזית. זהו מצב של תשומת לב מלאה, נוכחות מוחלטת ברגע, שבו המתרגל מרפה מהזרימה המתמדת של המחשבות, ונפתח לחוויה של פשטות ועומק.
Zazen היא לא רק טכניקת מדיטציה, אלא פילוסופיית חיים אמיתית. הוא מלמד אותנו להתעלות מעל הדואליות שבין סובייקט לאובייקט, וממיס את הגבולות בין המודט לעולם. התרגול של Zazen הוא נתיב לשחרור והתעוררות רוחנית, שכן הוא נועד להשיג את סאטורי, התובנה הישירה לגבי טבע הנפש והמציאות.
כפי שהסביר זן מאסטר דוגן, ישיבה בזאזן היא תרגול הבודהיזם, והתרגול של בודהיזם הוא תרגול חיינו. עבור דוגן, הפעולה הפשוטה של ישיבה נכונה יכולה להביא התעוררות, כי תרגול אמיתי אינו רק טכניקה, אלא צלילה עמוקה אל ההווה. בעוד שזאזן פשוט בצורתו, הוא עמוק ומאתגר.
למתחילים אולי יהיה קשה לשמור על נפשם רגועה וממוקדת, אבל חשוב להבין שהתרגול אינו עוסק בדיכוי מחשבות, או בשליטה במוח. במקום זאת, מדובר בהתבוננות במחשבות הללו מבלי להיאחז בהן. אם אתם חשים חרדה, פשוט התבונן בחרדה והזמינו אותה לעשות איתך מדיטציה.
בחר מקום שקט, סביבה שלווה ללא הסחות דעת. מתרגלים רבים משתמשים במזבח קטן עם קטורת ותמונת בודהה, אבל זה לא חיוני. שקט ורוגע הם המרכיבים המרכזיים.
שבו במצב נוח אך ערני. באופן מסורתי, משתמשים בכרית עגולה הנקראת Zafu, אך ניתן להשתמש גם בכל כרית יציבה או ספסל מדיטציה. היציבה צריכה להיות יציבה וזקופה, עם עמוד השדרה ישר, הראש והצוואר מיושרים, כאילו חוט מושך את עטרת הראש שלך כלפי מעלה.
DaoTherapy offers a variety of treatment programs
מסלולי הלימודים במכללת טאותרפיה
תנוחות ישיבה עיקריות. לוטוס מלא. שתי הרגליים מונחות על הירכיים הנגדיות.
יציבה מתקדמת זו דורשת גמישות. חצי לוטוס. רגל אחת מונחת על הירך הנגדית, והשנייה נשארת על הרצפה.
עמדה בורמזית. הרגליים שלובות, שתי הרגליים מונחות על הרצפה, ללא חפיפה. זה נגיש יותר למתחילים.
הידיים מונחות בחיק, כפות הידיים למעלה, יוצרות עיגול כשקצות האגודל נוגעות, ויוצרות את המודרה הקוסמית. עמדה זו עוזרת לרכז את תשומת הלב. המבט ממוקד בעדינות בנקודה מקדימה, עם עיניים עצומות מעט כדי למנוע הסחות דעת חזותיות.
נשימה היא היבט בסיסי של Zazen. זה צריך להיות איטי ועמוק, לעזור לנפש להרגיע ולעגן את עצמו בהווה. התבוננות בתחושת כניסת אוויר ויציאה מהגוף.
הליבה של תרגול Zazen היא Shikantaza, שמתורגם לפשוט ישיבה. במהלך Zazen, אין שאיפה למצב ספציפי או מאמץ לשלוט בנפש. המטרה היא פשוט להיות נוכח, משוחרר מציפיות או שיפוטים.
בניגוד לתפיסה המוטעית כי מדיטציה דורשת שומר מנטלי כדי לשלוט במחשבות, זזן מלמד שאין שמירה. המתרגל מתבונן במחשבות מבלי להיאחז בהן. מחשבות באות והולכות כמו עננים בשמים, בזמן שהמודט מתבונן בהן במודעות מלאה, ללא הזדהות.
כפי שאמר זן מאסטר האקוין, כשאתה מרגיש שאתה הולך לעבר מטרה, עצור ושחרר אותה. אין מטרה, רק כאן ועכשיו. Zazen יכול להימשך בין 20 דקות לשעה או יותר.
למתחילים מומלץ להתחיל עם מפגשים קצרים יותר ולהגדיל בהדרגה, להוסיף דקה אחת ליום. תרגול יומי הוא חיוני. אין לראות במדיטציה אירוע בודד, אלא כדרך חיים.
המטרה היא לא לצבור שעות מדיטציה, אלא לטפח מצב קבוע של נוכחות ומודעות בחיי היומיום. פילוסוף הזן Shunryu Suzuki כתב בספרו המפורסם, Zen Mind, Beginner's Mind, In Zazen, אתה צריך פשוט להיות, מבלי להיאחז ברעיון של להשיג משהו. מוחו של מתחיל זה, משוחרר מדעות קדומות, הוא המצב האידיאלי עבור זזן, שבו המתרגל מוצא חופש בפעולה הפשוטה של ישיבה.
זן מלמד שהארה היא לא משהו שצריך לחפש מבחוץ, אלא משהו שכבר נוכח, מחכה להכרה באמצעות תרגול עקבי ונוכחות מלאה. לפיכך, אנו מסיימים את החקירה הזו אל לב ליבו של הזן בודהיזם. ההוראה של כאן ועכשיו היא לא רק פילוסופיה או תרגול רוחני, אלא הזמנה לחיות את החיים עם מלאות, מודעות ופשטות.
ברגע שאנו מבינים שהכל כלול ברגע הנוכחי, אנו מגלים חופש אמיתי. אם המילים של דוג'ן זנג'י ומאדוני הזן הדהדו אתכם, זכרו שמסע הזן מתחיל בדיוק איפה שאתם נמצאים. אין צורך ללכת לשום מקום או להשיג משהו רחוק.
הארה נמצאת בכל צעד, בכל נשימה, בכל מעשה שחי בתשומת לב. תודה שהצטרפת אלינו למסע הזה. אם נהנית מהתוכן הזה, השאר תגובה ושתף את ההשתקפויות שלך.
מי יתן והתרגול שלך כאן ועכשיו יהיה מקור לשלווה ובהירות אינסופית. תודה שצפיתם.