האיד: זיגמונד פרויד | האיד הסתמי במשנתו של פרויד
האיד: זיגמונד פרויד
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
האיד הסתמי במשנתו של פרויד
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, פיתח את מושג האיד כחלק מתיאוריה מקיפה יותר על מבנה הנפש. תפיסתו של פרויד את האיד (או "הסתמי" כפי שהוא מכונה לעיתים בעברית) מתארת את החלק הראשוני והבסיסי ביותר של הנפש האנושית.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
רקע כללי על האיד:
1. איד (Id):
התפתחות כתיבתו של פרויד על האיד:
1. השנים הראשונות:
2. 1920: "מעבר לעקרון העונג" (Beyond the Pleasure Principle):
3. 1923: "האגו והאיד" (The Ego and the Id):
האיד, לפי פרויד, הוא החלק הפרימיטיבי והלא-מודע של הנפש, שמונע על ידי דחפים ואינסטינקטים בסיסיים. הוא פועל לפי עקרון העונג ומחפש סיפוק מיידי ללא התחשבות במציאות. התפתחות כתיבתו של פרויד על האיד התרחשה בעיקר בעשור השני של המאה ה-20, כאשר הוא הציג את המושג בספרו "מעבר לעקרון העונג" ולאחר מכן פירט אותו בספרו "האגו והאיד".
האיד הוא החלק הקדום והלא-מודע של הנפש
האיד הוא החלק הקדום והלא-מודע של הנפש, המכיל את כל הדחפים, הרצונות והאינסטינקטים הבסיסיים של האדם. הוא פועל לפי עקרון העונג (Pleasure Principle), כלומר שואף להשיג סיפוק מיידי של כל רצון ודחף ללא התחשבות במציאות או בתוצאות. דוגמאות הממחישות את האיד ניתן למצוא במצבים יומיומיים ובהתנהגויות בסיסיות של בני אדם.
דוגמאות לאיד:
1. רעב וצמא:
2. כעס ותוקפנות:
3. משיכה מינית:
שימוש בסמים ואלכוהול:
תפקוד האיד מול האגו והסופר-אגו:
1. האגו (Ego):
2. הסופר-אגו (Super-Ego):
התפתחות האיד, האגו והסופר-אגו:
1. האיד:
2. האגו:
3. הסופר-אגו:
האיד, החלק הקדום והלא-מודע של הנפש, מונע על ידי דחפים ורצונות בסיסיים. הדוגמאות הממחישות את פעולתו כוללות רעב, צמא, כעס ומשיכה מינית. האיד שואף לסיפוק מיידי של דחפיו, בעוד האגו והסופר-אגו מווסתים ומאזנים את פעולתו בהתחשב במציאות ובמוסר. התפתחותם של האיד, האגו והסופר-אגו מתרחשת בשלבים שונים במהלך החיים ומעצבת את האישיות וההתנהגות של האדם.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
"מעבר לעקרון העונג" (Beyond the Pleasure Principle)
זיגמונד פרויד, בשנת 1920, פרסם את עבודתו החשובה "מעבר לעקרון העונג" (Beyond the Pleasure Principle). בעבודה זו הוא בחן מחדש את התיאוריה שלו על עקרון העונג והציג את הרעיון של דחף המוות (Death Drive) כדי להסביר תופעות והתנהגויות שלא היו ניתנות להסבר על ידי עקרון העונג בלבד.
סיבות להוספת עיקרון זה לתיאוריה
1. התנהגויות חוזרות ולא נעימות:
2. *משחקי ילדים חזרתיים*:
3. פולחנים אובססיביים:
4. התנהגות הרסנית ותוקפנות:
דחף המוות (Death Drive) ותיאוריה חדשה
1. דחף החיים (Eros) ודחף המוות (Thanatos):
2. התנהגות חוזרת כפתרון לחרדה:
3. נטייה להרס עצמי:
ב"מעבר לעקרון העונג", פרויד הרחיב את התיאוריה שלו על הנפש האנושית על ידי הוספת עקרון חדש – דחף המוות. הוא הציע שקיימים שני דחפים עיקריים: דחף החיים (Eros) ודחף המוות (Thanatos). התיאוריה החדשה סייעה להסביר תופעות של התנהגויות חזרתיות, טראומות חוזרות, נוירוזות כפייתיות והתנהגות הרסנית, שלא היו ניתנות להסבר על ידי עקרון העונג בלבד.
כתיבתו של פרויד את "מעבר לעקרון העונג"
(Beyond the Pleasure Principle)
כתיבתו של פרויד את "מעבר לעקרון העונג" (Beyond the Pleasure Principle) נבעה ממספר השפעות ומקורות שהובילו אותו להרחיב ולשנות את תיאוריית עקרון העונג. למרות שהוא התנגד תחילה לרעיון של דחף המוות, מספר תופעות ותצפיות הובילו אותו להכיר בכך שיש צורך בתיאוריה רחבה יותר. להלן הסיבות המרכזיות והשפעות שהובילו אותו לכך:
1. תצפיות קליניות
פרויד התבסס על תצפיות קליניות במטופלים שלו, במיוחד במקרים של חוויות טראומטיות ותסמונות פוסט-טראומטיות (PTSD). הוא שם לב לכך שהמטופלים חווים מחדש את הטראומה בחלומות, בזיכרונות חוזרים ובפלאשבקים, דבר שלא התאים לעקרון העונג.
2. חקר נוירוזות כפייתיות
פרויד צפה באנשים עם נוירוזות כפייתיות (Obsessive-Compulsive Disorder) שחוזרים על פעולות טקסיות ואובססיביות שגורמות להם סבל ואי נוחות. פרויד לא הצליח להסביר תופעות אלו באמצעות עקרון העונג, ולכן חיפש הסבר נוסף.
3. תופעת ההתנהגות החוזרת אצל ילדים
פרויד שם לב שילדים משחקים משחקים שחוזרים על חוויות לא נעימות, כמו משחק החוט שבו ילד משליך חוט ומביאו חזרה שוב ושוב. משחקים אלו נראו כמעין ניסיון לשלוט בחוויות מלחיצות או כואבות.
4. התנהגות תוקפנית והרסנית
5. ניסיון להסביר תופעות פסיכולוגיות מורכבות
מסקנותיו של פרויד על "מעבר לעקרון העונג"
מסקנות עבור איש טיפול:
- הבנה מעמיקה של דחפי האדם:
- חשיבות הטיפול בטראומות:
- הכרה בהתנהגויות חוזרות ובתבניות הרסניות:
- שימוש בטכניקות פסיכואנליטיות מתאימות:
מטרות הטיפול
- הבנה עצמית מעמיקה:
- עיבוד טראומות והפחתת השפעתן:
- שינוי דפוסים הרסניים:
- שיפור האיזון הנפשי:
- הפחתת הסבל ושיפור איכות החיים:
תיאוריה של פרויד על "מעבר לעקרון העונג" מוסיפה עומק והבנה לטיפול הפסיכואנליטי. עבור איש הטיפול, ההבנה של דחפי החיים ודחפי המוות, ההכרה בחשיבות של עיבוד טראומות וזיהוי דפוסי התנהגות הרסניים, היא חיונית להשגת מטרות הטיפול. מטרות אלו כוללות הבנה עצמית מעמיקה, עיבוד טראומות, שינוי דפוסים הרסניים, שיפור האיזון הנפשי והפחתת הסבל הנפשי של המטופל.
האגו ותפקידו בהתמכרות
אחד מהיסודות המרכזיים של תכנית 12 הצעדים הוא ההבנה שהאגו, עם כל מנגנוני ההגנה שלו, משחק תפקיד משמעותי בהתמכרות ובקושי להחלים ממנה. הצעד החמישי בפרט נחשב למכה קשה לאגו, והנה ההרחבה על הנושא:
1. האגו כהגנה:
2. תפקידו השלילי של האגו:
הצעד החמישי – מכה קשה לאגו
1. הודאה בפגמים:
2. שיתוף עם אדם נוסף:
ריסוק האגו
1. הכרת האמת:
2. קבלת עזרה ותמיכה:
3. צניעות והכרת הגבולות:
הצעד החמישי בתכנית 12 הצעדים הוא מכה קשה לאגו, משום שהוא מחייב את האדם להודות בפגמים ובחולשות שלו, לשבור את מנגנוני ההגנה של ההכחשה והתדמית הכוזבת, ולחשוף את עצמו בצורה כנה ופגיעה. תהליך זה הוא הכרחי לריסוק האגו ולבניית זהות אמיתית ומבוססת על כנות ואמת, ובכך מסייע לתהליך ההחלמה והשיקום.
משל זן מפורסם שמדבר על ריסוק האגו:
משל הזן – סיפור הספל והתה
יום אחד הגיע פרופסור מכובד וידוע לפגוש מאסטר זן, כדי ללמוד ולהבין את חכמת הזן. המאסטר קיבל את הפרופסור בברכה והזמין אותו לשבת ולשתות תה.
המאסטר התחיל למזוג את התה לספל של הפרופסור, והמשיך למזוג למרות שהספל כבר היה מלא, והתה התחיל לגלוש החוצה ולשפוך על השולחן.
הפרופסור, שנדהם מהמראה, אמר: "הספל כבר מלא! לא ניתן להוסיף עוד!"
המאסטר חייך ואמר: "כמו הספל הזה, גם אתה מלא בדעותיך, רעיונותיך והאגו שלך. כדי ללמוד ולהבין את חכמת הזן, עליך קודם לרוקן את הספל שלך."
מוסר ההשכל
המשל הזה מדבר על הצורך בריסוק האגו כדי לפנות מקום ללמידה והבנה אמיתית. כמו הספל המלא שאינו יכול לקבל עוד תה, כך גם אדם מלא באגו, בדעות ובאמונות שלו אינו יכול לקבל וללמוד דברים חדשים. רק כאשר אנו מרוקנים את עצמנו מהאגו ומניחים בצד את הדעות הקדומות שלנו, אנו יכולים להתחיל ללמוד ולהבין את חכמת החיים בצורה אמיתית. ריסוק האגו מאפשר לנו לראות את העולם בצורה חדשה, להתפתח ולהתקרב לאמת הפנימית שלנו.
