היינץ קוהוט | קוהוט אבי פסיכולוגיית העצמי
היינץ קוהוט
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
קוהוט אבי פסיכולוגיית העצמי
היינץ קוהוט (1913-1981) היה פסיכואנליטיקאי אוסטרי-אמריקאי, שנודע כאבי פסיכולוגיית העצמי. הוא נולד בווינה למשפחה יהודית, היגר לארצות הברית ב-1938 בעקבות רדיפות הנאצים. קוהוט חקר את חשיבות היחסים הבינאישיים והתפתחות העצמי, והדגיש את הצורך בהבנה אמפתית מצד המטפל.
ספריו המרכזיים כוללים את "ניתוח העצמי" (1971) ו"עצמי הריפוי" (1977), בהם הציג מושגים כמו "עצמי גרנדיוזי" ו"מראה אמפתי". עבודתו תרמה להבנה עמוקה יותר של פתולוגיות נרקיסיסטיות והשפיעה על טיפול פסיכואנליטי מודרני. קוהוט השאיר מורשת משמעותית בתחום הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
על ילדותו של היינץ קוהוט:
משפחתו וילדות מוקדמת
היינץ קוהוט נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני-גבוה בווינה. אביו, פליקס קוהוט, היה איש עסקים מצליח ומכובד, אך היה דמות פחות נוכחת בחייו של היינץ בשל עבודתו התובענית. אימו, אלזה קוהוט, הייתה מורה לפסנתר ומקורבת מאוד להיינץ, אך גם הייתה דומיננטית וביקורתית כלפיו. הקשר המורכב הזה עם אימו השפיע רבות על התפתחותו האישית והמקצועית.
חינוך ותחביבים
קוהוט היה ילד מבריק ואינטליגנטי. אימו עודדה אותו להצטיין בלימודים ובתחומי האמנות, במיוחד במוזיקה. הוא למד בבית ספר תיכון בווינה שנחשב לאחד הטובים בעיר. בזמן לימודיו, פיתח קוהוט עניין עמוק בפסיכולוגיה ובפסיכואנליזה, תחומים שהיו אז בראשית דרכם ונתפשו כתחומים מהפכניים במדעי האדם.
השפעה תרבותית ואינטלקטואלית
גדילתו של קוהוט בווינה באותה תקופה הייתה ייחודית, שכן העיר הייתה מרכז תרבותי ואינטלקטואלי מרכזי באירופה. וינה הייתה ביתם של אנשי רוח, מדענים ואמנים רבים, שהשפיעו על עיצוב התודעה והחשיבה האירופית. קוהוט נחשף לרעיונותיו של זיגמונד פרויד, שהשפיע רבות על התפתחותו המקצועית.
חיים בצל אנטישמיות
כיהודי בווינה של שנות ה-20 וה-30, קוהוט נחשף לאנטישמיות הולכת וגוברת. האירועים האנטישמיים, במיוחד לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה וסיפוח אוסטריה ב-1938, השפיעו רבות על קוהוט ומשפחתו. התחושות של חוסר ביטחון ופחד מהרדיפות השפיעו על נפשו ועל החלטתו להגר לארצות הברית.
הגירה לארצות הברית
בשנת 1938, לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית), היינץ קוהוט היגר לארצות הברית כדי להימלט מרדיפת היהודים. הוא השתקע בשיקגו, שם המשיך את לימודיו והפך לדמות מפתח בתחום הפסיכואנליזה. המעבר לארצות הברית היה צעד מכריע בחייו, אשר אפשר לו לפתח את רעיונותיו ולתרום משמעותית לתחום הפסיכולוגיה.
ילדותו של היינץ קוהוט הייתה רצופה באירועים והקשרים שהיוו בסיס לחשיבתו ולפיתוחיו העתידיים בתחום הפסיכולוגיה. הוא גדל בסביבה אינטלקטואלית עשירה, עם דגש על לימודים ואמנות, והושפע רבות מהקשר המורכב עם אימו ומהאירועים ההיסטוריים בתקופתו.
המושג "עצמי" כפי שהוא מתואר בפסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט:
עצמי (Self) בפסיכולוגיית העצמי
המושג "עצמי" הוא מרכזי בפסיכולוגיית העצמי של קוהוט ומתייחס לתחושת הזהות והאחדות הפנימית של האדם. העצמי הוא מבנה פסיכולוגי המורכב מהחוויה הסובייקטיבית של האדם לגבי עצמו, ומתפתח מתוך אינטראקציות עם דמויות משמעותיות בסביבה.
מאפייני העצמי
1. אחדות ואינטגרציה: העצמי מייצג את תחושת האחדות הפנימית והקוהרנטיות. זוהי תחושת האחדות שמאפשרת לאדם לחוות את עצמו כישות רציפה ועקבית לאורך זמן ומצבים שונים.
2. חוויות עצמי מרכזיות: קוהוט זיהה שלוש חוויות עצמי מרכזיות המעצבות את ההתפתחות הבריאה של העצמי:
שיקוף (Mirroring): הצורך לקבל אישור והכרה מהדמויות המשמעותיות, בעיקר ההורים. זהו הצורך שההורים יכירו בערך העצמי של הילד וישקפו לו את תחושת הערך והייחודיות שלו.
אידיאליזציה (Idealization): היכולת של הילד לראות את ההורים כדמויות אידיאליות, כל-יכולות. זהו צורך לראות את ההורים כמקור כוח וביטחון שניתן לסמוך עליהם.
תאומות (Twinship): הצורך להרגיש דומה לאחרים ולחוש שייכות. זהו הצורך למצוא אנשים שחווים חוויות דומות ושיש להם ערכים או מטרות משותפות.
3. מבנה עצמי יציב: עצמי בריא הוא מבנה יציב שמאפשר לאדם להתמודד עם אתגרי החיים ולהסתגל לשינויים מבלי לאבד את תחושת הזהות והערך הפנימי. כאשר יש פגיעה באחד מהמרכיבים של חוויות העצמי, עלולה להתפתח הפרעת נרקיסיסטית או הפרעה אחרת בתחושת העצמי.
התפתחות העצמי
התפתחות העצמי מתחילה בילדות המוקדמת ונמשכת לאורך כל החיים. היא תלויה במידה רבה באיכות האינטראקציות עם דמויות משמעותיות, בעיקר ההורים. אם הילד חווה מספיק שיקוף, אידיאליזציה ותאומות, הוא מפתח תחושת עצמי יציבה ובריאה. אם יש חוסר או פגיעה באחד מהמרכיבים הללו, הדבר עלול להוביל לפגיעות בתחושת העצמי ולהתפתחות פתולוגיות שונות.
עצמי פתולוגי
קוהוט התמקד במיוחד בהבנת הפרעות נרקיסיסטיות, שהן תוצאה של פגיעות בהתפתחות העצמי. אדם עם עצמי פגוע עלול לחוות תחושות של ריקנות, חוסר ערך, תלות מוגזמת באישורים חיצוניים וקשיים בקשרים בינאישיים. הטיפול לפי קוהוט מתמקד בהבנה אמפתית של המטופל ובסיוע לו לשקם את תחושת העצמי שלו.
תפקיד האמפתיה
אמפתיה היא כלי מרכזי בהבנת העצמי ובטיפול לפי פסיכולוגיית העצמי. המטפל מספק סביבה תומכת ואמפתית שמאפשרת למטופל לחוות מחדש חוויות עצמי פגועות ולתקן אותן. האמפתיה מצד המטפל עוזרת למטופל לשקם את תחושת העצמי שלו ולפתח תחושת זהות בריאה ויציבה יותר.
המושג "עצמי" בפסיכולוגיית העצמי של קוהוט מתאר את תחושת הזהות והאחדות הפנימית של האדם, שמתפתחת מתוך אינטראקציות בינאישיות משמעותיות. קוהוט הדגיש את חשיבות השיקוף, האידיאליזציה והתאומות בהתפתחות העצמי ואת תפקיד האמפתיה בטיפול פסיכואנליטי.
שיקוף (Mirroring) בפסיכולוגיית העצמי
שיקוף הוא אחד המושגים המרכזיים בפסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט. הוא מתייחס לצורך של האדם, במיוחד בילדות המוקדמת, לקבל אישור, הכרה ואימות מהדמויות המשמעותיות בחייו (בעיקר ההורים). שיקוף נכון הוא קריטי להתפתחות בריאה של העצמי.
דוגמאות לשיקוף:
1. תינוק בוכה ונרגע:
כאשר תינוק בוכה, וההורה מגיב במהירות ובאמפתיה, מרים אותו, מדבר אליו ברכות ומרגיע אותו, התינוק חווה שיקוף חיובי. ההורה משקף לתינוק את תחושת הביטחון והאהבה, מה שתורם לפיתוח תחושת העצמי היציבה של התינוק.
2. ילד מציג ציור להורה:
ילד קטן מצייר ציור ומראה אותו להורה. אם ההורה מגיב בהתרגשות ואומר, "וואו, זה ציור נהדר! אני רואה שציירת כאן בית ועץ. כל הכבוד!", ההורה משקף לילד את ההישג והמאמץ שלו. תגובה כזו מעודדת את הילד ומחזקת את תחושת הערך העצמי שלו.
3. מתבגר משתף בהצלחה בלימודים:
מתבגר מספר להורה על הצלחה בלימודים, כמו ציונים טובים במבחן. אם ההורה מגיב בגאווה ואומר, "אני כל כך גאה בך! ידעת שזה חשוב לך ועשית מאמץ גדול", הוא משקף למתבגר את הערך של המאמץ וההשקעה, מה שמחזק את הביטחון העצמי שלו.
השפעות של חוסר שיקוף
כאשר הילד לא מקבל שיקוף חיובי, הדבר עלול לפגוע בהתפתחות הבריאה של העצמי. לדוגמה:
תינוק בוכה שההורה לא מגיב אליו**: התינוק עלול לחוות תחושת חוסר ביטחון וחרדה.
ילד שמציג ציור וההורה מתעלם או מבקר**: הילד עלול לחוות חוסר ערך עצמי.
מתבגר שמשתף בהצלחה וההורה מגיב בזלזול**: המתבגר עלול לחוות תחושת חוסר יכולת וערך.
המלצות למטפלים
1. היו אמפתיים: חשוב שהמטפלים יפתחו תחושת אמפתיה כלפי המטופלים. עליהם לשקף את תחושותיהם, מחשבותיהם וחוויותיהם של המטופלים באופן שמחזק את תחושת הערך והזהות העצמית שלהם.
2. הכירו בערך של המטופל: המטפלים צריכים להכיר ולהעריך את החוויות, ההישגים והקשיים של המטופלים. הכרה זו צריכה להיות כנה ואמיתית.
3. הימנעו מביקורת יתר: ביקורת יתר יכולה לפגוע בתחושת העצמי של המטופל. במקום זאת, התמקדו בחיזוקים חיוביים ובבניית ביטחון עצמי.
4. הקשיבו באופן פעיל: היו קשובים ואקטיביים בהקשבה למטופלים. זהו חלק מהותי בשיקוף אמפתי, שמאפשר למטופל להרגיש שמבינים אותו ומעריכים אותו.
5. השתמשו בשפה מחזקת: כאשר מדברים עם המטופלים, השתמשו בשפה שמעודדת ומחזקת את תחושת העצמי שלהם. הדגישו את ההצלחות ואת החוזקות שלהם.
דוגמה טיפולית
במהלך פגישה טיפולית, אם מטופל משתף בהצלחה בעבודה, המטפל יכול להגיב כך: "אני ממש מתרשם מההשקעה והעבודה הקשה שלך. זה נהדר לראות כמה הצלחת להתמודד עם האתגר הזה ולצלוח אותו. אתה באמת מוכשר ויש לך הרבה מה להציע."
שיקוף הוא כלי מרכזי בפסיכולוגיית העצמי ומסייע לפיתוח תחושת עצמי יציבה ובריאה. מטפלים צריכים להיות אמפתיים, להכיר בערך המטופל, להימנע מביקורת יתר, להקשיב באופן פעיל ולהשתמש בשפה מחזקת כדי לסייע למטופלים לפתח ולשמור על תחושת עצמי חיובית ובריאה.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
אידאליזציה (Idealization) בפסיכולוגיית העצמי
אידאליזציה היא אחד המושגים המרכזיים בפסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, ומתייחסת לצורך של הילד לראות את הדמויות המשמעותיות בחייו (בעיקר ההורים) כדמויות אידיאליות וכל-יכולות. זהו חלק קריטי בהתפתחות הבריאה של העצמי, כאשר הילד שואב כוח וביטחון מההורה האידאלי.
דוגמאות לאידאליזציה
1. ילד רואה את אביו כגיבור:
ילד קטן עשוי לראות את אביו כדמות כל-יכולה, גיבור שמסוגל לפתור כל בעיה ולהגן עליו מכל סכנה. כאשר האב מתפקד כמודל לחיקוי ובאמת מספק תמיכה וביטחון, הילד מרגיש בטוח ומוגן. תחושת הביטחון הזו תורמת להתפתחות עצמית בריאה.
2. נערה מעריצה את אמה על יכולותיה:
3. תלמיד שמעריץ מורה:
השפעות של חוסר אידאליזציה
כאשר הילד לא מצליח למצוא דמות אידאלית או כאשר הדמויות המשמעותיות בחייו מאכזבות אותו, הדבר עלול לפגוע בהתפתחות הבריאה של העצמי.
לדוגמה:
המלצות למטפלים
1. שמשו כדמות תומכת ואמינה: על המטפל להיות דמות יציבה ואמינה שהמטופל יכול לסמוך עליה. חשוב שהמטפל יספק תמיכה וביטחון באופן עקבי.
2. הכירו בערך וביכולות של המטופל: על המטפלים להכיר ביכולות ובכישורים של המטופל ולהביע זאת באופן גלוי. הערכה אמיתית יכולה לחזק את תחושת הערך העצמי של המטופל.
3. שמשו כמודל חיובי לחיקוי: על המטפל לשמש כדוגמה חיובית, להפגין תכונות כגון חמלה, יושר, מקצועיות ואמפתיה. המטופלים יכולים לשאוב השראה מהתכונות הללו.
4. השתמשו בחוויות העבר של המטופל: חקרו את חוויות הילדות של המטופל ובדקו אם היו דמויות אידאליות בחייו. אם לא היו, נסו להבין את ההשפעות של היעדר אידאליזציה ולסייע בתיקון הפגיעות.
5. עודדו את המטופל לשאוף לאידיאלים בריאים: עזרו למטופל לפתח אידאלים וחזון חיוביים לחיים. זה יכול לכלול הצבת מטרות אישיות, מקצועיות ורגשיות ולהביע תמיכה והכוונה במימושן.
דוגמה טיפולית
אידאליזציה היא מושג מרכזי בפסיכולוגיית העצמי ומשמעותה הצורך של הילד לראות דמויות משמעותיות כאידיאליות וכל-יכולות. זהו חלק קריטי בהתפתחות העצמי, שמעניק לילד תחושת ביטחון וכוח. מטפלים יכולים לסייע למטופלים על ידי היותם דמות תומכת ואמינה, הכרה בערך וביכולות של המטופל, והצבת מודל חיובי לחיקוי.
תאומות (Twinship) בפסיכולוגיית העצמי
תאומות היא אחד המושגים המרכזיים בפסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, ומתייחסת לצורך של הילד לחוש דומה לאחרים ולחוות תחושת שייכות. זהו צורך טבעי באדם למצוא אנשים שחולקים חוויות דומות ושניתן להרגיש איתם תחושת אחווה. התאומות תורמת לתחושת העצמי היציבה והבריאה על ידי חיזוק ההרגשה שהאדם אינו לבד בעולם ושיש אחרים שמבינים אותו ומזדהים איתו.
דוגמאות לתאומות
1. ילדים שמשחקים יחד:
– קבוצת ילדים שמשחקים יחד ומגלים שיש להם תחומי עניין משותפים, כמו משחקי כדור או ציור. דרך המשחק המשותף, הם חווים תחושת שייכות ואחווה, מה שמחזק את תחושת הערך והביטחון העצמי שלהם.
2. מתבגרים בקבוצת נוער:
– מתבגרים שמצטרפים לקבוצת נוער ומתיידדים עם בני גילם שמרגישים וחווים את אותן בעיות והתמודדויות, כמו לחץ חברתי או קשיים בלימודים. תחושת השייכות לקבוצה מחזקת את תחושת העצמי שלהם ומספקת להם תמיכה רגשית.
3. מבוגרים בקבוצת תמיכה:
– מבוגרים שמצטרפים לקבוצת תמיכה לאנשים שמתמודדים עם בעיות דומות, כמו התמכרויות או אובדן. החוויה המשותפת עם אנשים שמבינים ומזדהים עם הקשיים מחזקת את תחושת השייכות והערך העצמי שלהם.
השפעות של חוסר תאומות:
כאשר הילד אינו חווה תחושת תאומות, הדבר עלול לפגוע בהתפתחות הבריאה של העצמי. לדוגמה:
המלצות למטפלים
1. הכירו בצורך של המטופל בתאומות: הכרה בכך שהמטופלים זקוקים לתחושת שייכות ואחווה עם אחרים היא חשובה. יש לסייע להם למצוא וליצור קשרים חברתיים שמספקים את התחושה הזו.
2. עודדו השתתפות בקבוצות חברתיות: עזרו למטופלים למצוא קבוצות, פעילויות או קהילות שמתאימות לתחומי העניין שלהם ושיכולות לספק להם תחושת שייכות. זה יכול להיות קבוצות תמיכה, חוגים או פעילויות קהילתיות.
3. היו דמות לחיקוי: כמטפלים, חשוב לשמש כדמות לחיקוי בכך שאתם יוצרים קשר אישי ואמפתיה עם המטופלים. זה יכול לסייע להם להרגיש מובנים ומוערכים.
4. עודדו קשרים חיוביים במשפחה: עזרו למטופלים לטפח קשרים חיוביים בתוך המשפחה שלהם. תחושת שייכות ואחווה בתוך המשפחה היא בסיס חשוב לתחושת העצמי היציבה.
5. שימוש בטיפול קבוצתי: טיפול קבוצתי יכול להיות כלי יעיל במיוחד ליצירת תחושת תאומות. השתתפות בקבוצה עם אנשים שחווים בעיות דומות יכולה לספק תמיכה רגשית והזדהות חיובית.
דוגמה טיפולית
במהלך פגישה טיפולית, אם מטופל משתף בתחושת בדידות וחוסר שייכות, המטפל יכול להגיב כך:
"זה מאוד חשוב להרגיש שייך ושיש אנשים שמבינים אותך. אני ממליץ לנסות ולהצטרף לקבוצה או לפעילות שבהם תוכל לפגוש אנשים שחולקים תחומי עניין דומים. אני כאן כדי לתמוך ולעזור לך למצוא את המקום שבו תרגיש חלק ממשהו משמעותי."
תאומות היא מושג מרכזי בפסיכולוגיית העצמי ומתייחסת לצורך של האדם לחוש דומה לאחרים ולחוות תחושת שייכות. חוויות של תאומות מחזקות את תחושת העצמי ומספקות תחושת ביטחון ושייכות. מטפלים יכולים לסייע בכך שיכירו בצורך הזה, יעודדו השתתפות בקבוצות חברתיות, ישמשו כדמות לחיקוי, יטפחו קשרים חיוביים בתוך המשפחה וישתמשו בטיפול קבוצתי.
מבנה עצמי יציב בפסיכולוגיית העצמי
מבנה עצמי יציב מתייחס לתחושת זהות ואחדות פנימית של האדם, שמאפשרת לו לתפקד בצורה עקבית ובטוחה לאורך זמן ובמצבים שונים. עצמי יציב מעניק לאדם את היכולת להתמודד עם אתגרים, לשמור על תחושת ערך עצמי חיובית ולהתנהל בצורה מאוזנת בחייו האישיים והחברתיים.
משמעות מבנה עצמי יציב:
1. אחדות פנימית: תחושת זהות יציבה ואחידה, שמאפשרת לאדם לחוות את עצמו כישות עקבית ורציפה.
2. ערך עצמי חיובי: תחושת ערך עצמי חיובית ומתמשכת, שאינה תלויה אך ורק בהכרה חיצונית.
3. יכולת התמודדות: יכולת להתמודד עם אתגרים ולחצים בצורה בריאה ומאוזנת.
4. יחסים בינאישיים בריאים: יכולת לקיים קשרים חברתיים ואישיים מבוססי אמון והערכה הדדית.
המלצות טיפוליות לפיתוח מבנה עצמי יציב
1. טיפוח אמפתיה והבנה עצמית
דוגמה טיפולית:
במהלך פגישה טיפולית, המטפל יכול להשתמש בטכניקות של הקשבה אמפתית והבנה עמוקה של רגשות המטופל. המטפל משקף את תחושות המטופל, מאשר את החוויות שלו ועוזר לו להבין את עצמו בצורה טובה יותר.
המלצה:
טפחו יכולת אמפתית כלפי המטופל על ידי הקשבה פעילה ושיקוף חוויותיו. עזרו לו להכיר ולהבין את רגשותיו, מחשבותיו ותגובותיו בצורה עמוקה.
2. חיזוק תחושת ערך עצמי
דוגמה טיפולית:
המטפל מזהה ומחזק את ההצלחות והחוזקות של המטופל. הוא משתמש במחמאות אמיתיות וממוקדות כדי לחזק את תחושת הערך העצמי של המטופל.
המלצה:
חזקו את תחושת הערך העצמי של המטופל על ידי זיהוי והכרה בהצלחותיו ובחוזקותיו. השתמשו במחמאות כנות וממוקדות כדי לעודד את המטופל להרגיש מוערך ובעל ערך.
3. פיתוח כישורי התמודדות עם לחצים
דוגמה טיפולית:
המטפל מלמד את המטופל טכניקות להתמודדות עם לחצים, כמו טכניקות הרפיה, מדיטציה, ותכנון זמן. המטופל לומד ליישם את הכלים הללו בחיי היומיום.
המלצה:
עזרו למטופל לפתח וליישם כישורי התמודדות עם לחצים, כגון טכניקות הרפיה, מדיטציה, תכנון זמן והתמודדות עם בעיות. עודדו את המטופל ליישם את הכלים הללו בחיי היומיום.
4. יצירת קשרים בינאישיים בריאים
דוגמה טיפולית:
המטפל מסייע למטופל לזהות דפוסי יחסים לא בריאים וללמוד איך ליצור ולשמור על קשרים בינאישיים חיוביים ומבוססי אמון.
המלצה:
עזרו למטופל לזהות ולשנות דפוסי יחסים לא בריאים. תמכו בו בפיתוח קשרים בינאישיים חיוביים ומבוססי אמון. עבדו על כישורי תקשורת ואסרטיביות.
5. עבודה על חוויות עבר פוגעות
דוגמה טיפולית:
המטפל עובד עם המטופל על עיבוד חוויות עבר פוגעות, כמו טראומות או אובדנים, כדי לשחרר את המטופל מההשפעות השליליות שלהן על תחושת העצמי שלו.
המלצה:
עבדו עם המטופל על עיבוד חוויות עבר פוגעות וטראומות. השתמשו בטכניקות כמו חשיפה מבוקרת, תרפיה בנרטיב וגישות טיפוליות נוספות לעיבוד טראומות.
פיתוח מבנה עצמי יציב הוא תהליך חשוב ומשמעותי בטיפול הפסיכולוגי. על ידי טיפוח אמפתיה והבנה עצמית, חיזוק תחושת הערך העצמי, פיתוח כישורי התמודדות עם לחצים, יצירת קשרים בינאישיים בריאים ועבודה על חוויות עבר פוגעות, מטפלים יכולים לסייע למטופלים לפתח תחושת זהות יציבה ובריאה.
היינץ קוהוט וזיגמונד פרויד
היינץ קוהוט וזיגמונד פרויד הם שתי דמויות מרכזיות בפסיכואנליזה, אך גישותיהם והתמקדותם נבדלות באופן משמעותי. הנה כמה הבדלים מרכזיים בין קוהוט לפרויד:
1. מיקוד בתיאוריה של האישיות
פרויד
תיאוריה פסיכוסקסואלית: פרויד פיתח את התיאוריה הפסיכוסקסואלית, המורכבת מחמשת שלבי ההתפתחות: אוראלי, אנאלי, פאלי, חביון וגנטלי. הוא האמין שהקונפליקטים והחוויות בשלבים אלו משפיעים על האישיות.
מבנה האישיות: פרויד הציע מבנה אישיות המורכב מהאיד, האגו והסופר-אגו. האיד מכיל את הדחפים הפרימיטיביים, האגו פועל כמתווך מציאותי, והסופר-אגו מייצג את המצפון המוסרי.
קוהוט
פסיכולוגיית העצמי: קוהוט פיתח את פסיכולוגיית העצמי, המתמקדת בהתפתחות העצמי וביחסים בינאישיים שמעצבים את העצמי.
חוויות עצמי מרכזיות: קוהוט התמקד בחוויות שיקוף, אידאליזציה ותאומות כמפתחות להתפתחות עצמית בריאה.
2. תפקיד היחסים הבינאישיים
פרויד
יחסים מוקדמים: פרויד הדגיש את תפקיד היחסים המוקדמים עם ההורים, אך בעיקר דרך הקונפליקטים והדחפים המיניים.
קונפליקטים תוך-נפשיים: פרויד התרכז בקונפליקטים הפנימיים בתוך האדם ובאופן שבו הם מתבטאים ביחסים בינאישיים.
קוהוט
חשיבות היחסים הבינאישיים: קוהוט ראה ביחסים הבינאישיים כמרכזיים להתפתחות הבריאה של העצמי.
אמפתיה: קוהוט הדגיש את החשיבות של אמפתיה מצד ההורים והמטפלים בהבנת והתפתחות העצמי.
3. גישת הטיפול
פרויד
טיפול קלאסי: פרויד פיתח את הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי, שהתמקד בפירוש חלומות, ניתוח התנגדויות והעברה (transference).
גישה פרשנית: הטיפול לפי פרויד מתמקד בפרשנות התכנים הלא מודעים והקונפליקטים הפנימיים.
קוהוט
טיפול אמפתי: קוהוט הדגיש את הצורך בטיפול אמפתי, שבו המטפל מבין ומזדהה עם חוויות המטופל.
תיקון פגיעות בעצמי: הטיפול לפי קוהוט מתמקד בתיקון הפגיעות בהתפתחות העצמי ובחיזוק תחושת העצמי.
4. הבנת ההפרעות הנרקיסיסטיות
פרויד
נרקיסיזם כשלב התפתחותי: פרויד ראה בנרקיסיזם כשלב התפתחותי מוקדם, שבו האנרגיה המינית (ליבידו) מופנית כלפי העצמי.
פתולוגיה: פרויד ראה בנרקיסיזם פתולוגי כתוצאה מהתפתחות לא תקינה בשלב זה.
קוהוט
נרקיסיזם כהפרעה עצמית: קוהוט ראה בנרקיסיזם פתולוגי כהפרעה הנובעת מפגיעות בהתפתחות העצמי. הוא טען שהפרעות נרקיסיסטיות נובעות מחוסר באמפתיה ושיקוף הולם במהלך הילדות.
5. מטרת הטיפול
פרויד
תובנה ואינטגרציה: מטרת הטיפול אצל פרויד היא להביא את התכנים הלא מודעים למודע, לספק תובנה ולהביא לאינטגרציה של הקונפליקטים הפנימיים.
קוהוט
חיזוק העצמי: מטרת הטיפול אצל קוהוט היא לחזק את תחושת העצמי, לשקם את הפגיעות ולהעניק למטופל חוויות של אמפתיה ושיקוף חיובי.
בעוד פרויד התמקד בקונפליקטים פנימיים, דחפים מיניים והמבנה התוך-נפשי של האישיות, קוהוט התמקד בהתפתחות העצמי, ביחסים בינאישיים ובחשיבות האמפתיה. הטיפול של פרויד נועד להביא תובנה ואינטגרציה של הקונפליקטים הלא מודעים, בעוד הטיפול של קוהוט נועד לחזק את תחושת העצמי ולתקן פגיעות מהעבר.
