סילה מוסריות בבודהיזם – מהו "המוסר הבודהיסטי"

מהו "המוסר הבודהיסטי"

הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי

המכללה המובילה בישראל ללימודי טראומה והתמכרויות

גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל

ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

מהו "המוסר הבודהיסטי"

האמת הרביעית הבודהיסטית היא הדרך המובילה לסיום הסבל, והיא מכונה "הדרך האצילית בת שמונה הנתיבים" (Eightfold Path). זו מערכת של עקרונות אתיים ומעשיים שמטרתה לשחרר את האדם מהסבל ולהוביל להארה. שמונת הנתיבים הם:

טאותרפיה - המכון הישראלי לטיפול בטראומה והתמכרויות

מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד

"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."

 

מרכז יום הוליסטי בישראל

עקרונות הסילה בבודהיזם

סילה (מוסריות) היא אחד משלושת עמודי התווך בבודהיזם, יחד עם סמאדהי (ריכוז) ופאניה (חוכמה). סילה מתייחסת להתנהגות מוסרית ואתית ומהווה את הבסיס לפיתוח הריכוז והחוכמה. 

 

1. פאנצ'ה סילה (חמשת העקרונות המוסריים):

 

1. הימנעות מהריגה: כבוד לחיים והימנעות מפגיעה ביצורים חיים.

2. הימנעות מגניבה: כבוד לרכוש של אחרים והימנעות מלגזול או לגנוב.

3. הימנעות מהתנהגות מינית בלתי הולמת: כבוד לבחירה האישית של אחרים והימנעות מפעולות מיניות שמזיקות לאחרים.

4. הימנעות משקר: כבוד לאמת והימנעות משקר, רמאות או הונאה.

5. הימנעות מצריכת חומרים משכרים: הימנעות מאלכוהול וסמים המובילים לאובדן שליטה ולפגיעה בעצמך ובאחרים.

  
 

2. אתיקה עילית (אביהידהאמה)

לבודדים שנמצאים בדרך רוחנית עמוקה יותר, כוללת עקרונות מוסריים נוספים המגבירים את הטוהר והמודעות העצמית.
 

תפקיד הסילה בבודהיזם

  • טיהור התודעה: באמצעות שמירה על הסילה, האדם משחרר את התודעה מתשוקות ומעשיים מזיקים, מה שמאפשר פיתוח ריכוז ומודעות.
  • יצירת בסיס לריכוז וחוכמה: התנהגות מוסרית מהווה את הבסיס להתפתחות רוחנית, שכן היא מפחיתה את הסיכוי להתנהגויות שיובילו לתחושת אשם או חרטה, מה שמאפשר תרגול מדיטטיבי עמוק יותר.
  • קארמה חיובית: באמצעות שמירה על עקרונות המוסר, האדם מפתח קארמה חיובית שמובילה לתוצאות חיוביות בחיים הנוכחיים והעתידיים.
 

דוגמאות יישומיות לסילה

  • יחסים בין-אישיים: התנהגות מוסרית בעבודה, במשפחה ובחברה, כגון כיבוד אחרים והימנעות מפגיעה.
  • פעולות יומיומיות**: מעשים יומיומיים כמו עזרה לאחרים, צדקה ושמירה על טוהר אישי.
  • סילה היא יסוד חשוב בפיתוח הדרך הרוחנית בבודהיזם, והיא משמשת ככלי חשוב להשגת שלום פנימי ושחרור מסבל.
 

מהו מוסר-בעיניים בודהיסטיות

“סילה” מתורגם בדרך כלל- כמוסר , או התנהגות מוסרית או כמעלות.

בעיניים בודהיסטיות הוא מוגדר כ”מצב של התודעה (צ’יטא ) והרצון (צ’טאנא )-אשר בא לידי ביטוי בדיבור או בפעולה גופנית = קארמא (פעולה)”.

 

זהו הבסיס לכל הדרך הבודהיסטית-וכן הראשון מ”שלושת סוגי האימון”  (“סיקהא” )אשר מייצרים את שלושת הקבוצות של “הדרך  כפולת השמונה”(“מאגא” =הדרך , שהיא האמת הנאצלת הרביעית –זו אשר מובילה להכחדת הסבל):

 
 

קבוצה ראשונה -מוסרהתנהגות מוסרית (סילה)

 

קבוצה שנייה   – ריכוזמשמעת מנטלית (סאמאדהי)

 

קבוצה שלישית-חכמה (פאנייא)

 

בטקסטים הבודהיסטיים (הסוטות) אזכור המוסר מופיע פעמים רבות בהקשר שלילי-“מה לא לעשות”.

מכאן  ניתן לקבל את הרושם כי מוסר הינו “דבר שלילי”- והדבר בהחלט אינו כך:

תפיסת המוסר הבודהיסטית אינה מסתיימת רק ב”הימנעות מעשייה של מעשים רעים”.

היא קשורה, בכל רמה שהיא, להכרה צלולה והימנעות רצונית(מתוך בחירה מודעת)  מפעולה שלילית אשר אפשרית בכל פעם שעולה רצון כלשהו.

במלים אחרות , האפשרות לבצע פעולות שליליותלא    מוסריות קיימת,  בכל פעם- מחדש כאשר  עולה רצון(במובן של קיום הפוטנציאל שיש בנו- לבצע בחירה נכונה,באם נפתח ונטהר את התודעה שלנו ).

 

כלומר ישנה, בכל פעם, אפשרות בחירה:

 

או שנבחר לבצע לבטא – פעולה מוסרית נכונה יעילה

 

או שנבחר לבצע לבטא- פעולה לא מוסרית לא נכונה לא יעילה

 

חשוב להדגיש כי (גם) כאשר אנו לא בתשומת לב לעצמנו-עדיין הדבר אינו פוטר אותנו מאחריות כלפי מה שנעשה (לא ידעתי, לא שמתי לב, אני רק בתחילת הדרך, בפעם הבאה אשתדל יותר וכו’ וכו’-אינם מסירים אחריות לתוצאות הקארמטיות של כל פעולה ופעולה שבוצעה).

כלומר, בכל פעם שעולה רצון (לומר או לעשות דבר מה)-חייבת לעלות יחד עימו מודעות (לקיומו של רצון זה) ששוקלת אם המעשה הזה מוסרי או לא .

מודעות זו(שהיא-מוסר)-צריכה להביא להחלטה באם הרצון יכול לבוא לידי ביטוי כפעולה . 

"סיקהא פאדה" מתאר את "שלבי האימון" במוסריות בבודהיזם

"סיקהא פאדה" מתאר את "שלבי האימון" במוסריות בבודהיזם, שהם חלק בלתי נפרד מהדרך הבודהיסטית לפיתוח רוחני. המונח מתייחס לשני עקרונות מרכזיים במערכת האתיקה הבודהיסטית.

 

שלבי האימון במוסריות (סיקהא פאדה)

 

1. התחייבות למוסריות בסיסית (סילה)

  • אלו הם העקרונות הבסיסיים המנחים את ההתנהגות היומיומית של האדם. הם כוללים את חמשת העקרונות המוסריים. 
 

1. הימנעות מפגיעה ביצורים חיים.

2. הימנעות מגניבה.

3. הימנעות מהתנהגות מינית בלתי הולמת.

4. הימנעות משקר.

5. הימנעות מצריכת חומרים משכרים.

 
 

2. התמקדות והעמקה בריכוז (סמאדהי)

  • לאחר שמירה על מוסריות בסיסית, המתרגל עובד על פיתוח ריכוז ותשומת לב במדיטציה, מה שמאפשר לו להעמיק את התרגול ולהגביר את השליטה בתודעה.

3. פיתוח חוכמה (פאניה)

  • שלב זה עוסק בהבנת האמיתות העמוקות של הקיום, כגון טבע הדברים (דהרמה), וגורם לסיום הסבל באמצעות ידיעה ישירה ותובנה פנימית.

 

אימון המוסריות

האימון במוסריות מתחיל במחויבות לעקרונות המוסריים והופך להרגל יומיומי שמוביל לטיהור התודעה ולפיתוח רוחני. השמירה על המוסריות יוצרת בסיס יציב להתקדמות בשלבים הבאים של הדרך הבודהיסטית.

 

יתרונות האימון במוסריות

  • טיהור התודעה: התנהגות מוסרית מפחיתה חרטה, פחד ותחושת אשם, מה שמאפשר תרגול מדיטטיבי רגוע ועמוק יותר.
  • העצמת קארמה חיובית: שמירה על מוסריות מביאה לפעולות חיוביות שמובילות לתוצאות חיוביות בחיים.
  • שיפור מערכות יחסים: התנהגות מוסרית משפרת את מערכות היחסים עם אחרים ויוצרת סביבה חברתית חיובית ותומכת.

האימון במוסריות הוא חלק מרכזי מהדרך הבודהיסטית, והוא נועד להנחות את המתרגל לפיתוח רוחני עמוק יותר ולשחרור מסבל.


תלמדו עם המקצוענים ביותר

מסלולי הלימודים של טאותרפיה

לימודי פסיכותרפיה ממוקדת טראומה והתמכרויות
מסלול תלת שנתי
הכשרה בשיטת 12 הצעדים בגישת טאותרפיה
מסלול של 15 מפגשים
לימודי הנחיית קבוצות והכשרת מרצים טאותרפיה
מסלול דו-שנתי

אטהא סילה

אטהא סילה (אטתה-סילה) מתייחסת לשמונה המחויבויות או העקרונות המוסריים שהמתרגל הבודהיסטי מתחייב לשמור עליהם, במיוחד בימים של תרגול אינטנסיבי כגון ימי פאסט, רטריטים או בימים של פולחן מיוחדים. אלו הם עקרונות מוסריים מוגברים בהשוואה לחמשת העקרונות הבסיסיים.

 

שמונת המחויבויות (אטהא סילה)

 

1. הימנעות מפגיעה ביצורים חיים (פאנאטיפאטה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– כבוד לכל יצור חי והימנעות מהרג או פגיעה.

 

2. הימנעות מגניבה (אדינאדאנה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– כבוד לרכוש של אחרים והימנעות מלקחת מה שלא ניתן לך.

 

3. הימנעות מכל התנהגות מינית (אבראמאצ'אריה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– הימנעות מכל פעילות מינית, מתוך כבוד לטוהר האישי והרוחני.

 

4. הימנעות מדיבור שקרי (מוסהואדה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– דיבור אמת והימנעות משקר, רמאות או הונאה.

 

5. הימנעות מצריכת חומרים משכרים (סורא-מראיה-מצ'ה-פמאדאטהנה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– הימנעות מאלכוהול, סמים וחומרים אחרים המשפיעים על התודעה. 

 

6. הימנעות מאכילה אחרי שעת הצהריים (ויקאלה בוג'אנה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– צום מאכילה מאחרי הצהריים ועד לזריחת השמש למחרת, כחלק מהתרגול הרוחני והמשמעת העצמית.

 

7. הימנעות מהנאה מדברים המובילים לשעשוע והנאה (נאתצ'ה-גיטה-ואדיק'ה-וויסוקה-דאסנה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– הימנעות משירה, ריקודים, משחקים, הצגות ובילויים אחרים שמובילים להנאה חושית.

 

8. הימנעות משימוש במיטות גבוהות ונוחות (אוקאסהינה-מאהסייאנה ורמני סיקהאפאדם סמאדייאמי)

– שימוש במיטות פשוטות והימנעות משינה במקומות מפנקים או נוחים במיוחד, כחלק מהמשמעת העצמית והתרגול הסגפני.

 

תפקיד שמונת המחויבויות

  • העמקת התרגול הרוחני: שמירה על שמונת המחויבויות מאפשרת למתרגל להעמיק בתרגול הרוחני ולהתרכז במדיטציה ובפיתוח התודעה.
  • פיתוח משמעת עצמית: המחויבויות מקנות משמעת עצמית ומסייעות להפחתת ההצמדות לתענוגות החושיים.
  • העצמת המודעות: המחויבויות מגבירות את המודעות העצמית ואת היכולת לשלוט בתשוקות ובתחושות.

שמירת שמונת המחויבויות היא כלי חשוב למתרגלים המבקשים להעמיק את התרגול שלהם ולפתח חיים מוסריים, ממושמעים ורוחניים.

ארבעה סוגי מוסר –הנובעים מטיהור התודעה

(צ’אטו פאריסודהי סילה)

ישנם ארבעה סוגי מוסר, אשר קשורים לתהליך של טיהור(התודעה)-ומבוטאיםמפותחים בעזרת תהליך של ריסון או איפוק:

 

(1)ריסון בהקשר לקוד ההתנהגות של הנזירים (פאטימוקהא-סאמווארא-סילה)

(2)ריסון בהקשר לתשוקות החושים(אינדריווא-סאמווארא-סילה)

(3)ריסון בהקשר של העיסוק הפרנסה(אג’יווא-פאריסודהי-סילה)

(4)ריסון בהקשר של ארבעת הצרכים (של הנזירים) (פאצ’אייא-סאניסטרא סילה)

 
 

להלן ההגדרות שנתן הבודהא לכל אחת מהם:

(1) ריסון בהקשר לקוד ההתנהגות של הנזירים (פאטימוקהא-  סאמווארא-סילה):

“כאן הנזיר מרסן עצמו  בהתאם לקוד ההתנהגות של הנזירים (הכוונה ל”פאטימוקהא”-קובץ ההנחיות לנזירים),הינו מושלם במעשים ובהתנהגות, מבחין בסיכון שיש בכול הפרה ולו הקטנה ביותר של קוד זה, ומאמן את עצמו בהתאם לחוקים אלו שנטל על עצמו”

 

הערה: חשוב להבין כי התנאי היסודי לאימוץ קוד התנהגות זה –הינו קיומה של הבנה מקדמית,  שמדובר על “כלים ” יעילים, ששימוש בהם מאפשר האצה של תהליך טיהור התודעה וכי זוהי הסיבה שהבודהא כלל אותם בקובץ הנחיותיו לנזירים.

העובדה שהנזירים מדקלמים אותם פעמיים בחודש (בליל הירח המלא ובלילה ללא כול ירח),לא נובעת  רק מכך שיש   צורך    לרענן את הזיכרון  מחדש אלא גם מנקודת הנחה שאזכורם מראה לנזירים, שוב ושוב, שהם הפרו לא מעט מההנחיות  הכלולות בקוד זה(ובכך מציגה להם מראה ממורקת של מיקומם האמיתי בדרך לטיהור תודעתם)

 
 

(2) ריסון בהקשר לתשוקות החושים(אינדריווא-סאמווארא-סילה):

“בכל פעם שנזיר מבחין בצורה באמצעות העין, בקול באמצעות האוזן, בריח באמצעות האף, בטעם באמצעות הלשון, בתחושה באמצעות הגוף, באובייקט באמצעות התודעה, הוא אינו דבק בהופעתה הכוללת או בחלקים ממנה, והוא נאבק להימנע /לדחות כול מה שדרכו עשויים לעלות רוע ותוצאות מזיקות, השתוקקות וסבל-במידה והחושים לא נמצאים בהשגחה”

הערה: כאן ישנה הבנה מקדמית שכול תפישת המציאות שלנו(הן מה שאנו נוהגים להגדיר לעצמנו כ”מציאות חיצונית” או ” תופעות  חיצוניות ” והן מה שאנו נוהגים להגדיר כ”מציאות פנימית” או “חוויות פנימיות”)-עוברות תמיד דרך ששת החושים .

ולכן מה שאנו מכנים “מציאות “-אינו אלא אוסף של קלט חושי לסוגיו ורק קלט חושי (ולא “מציאות אמיתית”)ומכאן החשיבות העצומה של תשומת לב למה שנקלט בחושים ולאופן שבו אנו מעבדים אותו ונותנים לו משמעות  וערך.

 

(3) ריסון בהקשר של העיסוקה פרנסה (אג’יווא-פאריסודהי-סילה):

כאן הכוונה שנזיר לא  ישיג את צרכיו בדרך שאינה ראויה הערה:ובכך, על הנזיר להימנע ,לא רק מהשגת הצרכים בפועל-בדרך שאינה ראויה, (המקור שממנו הוא משיג את “ארבעת הצרכים” שלו –כפי שיפורט בהמשך) אלא גם באופן שכל התנהגות שלו נבחנת בשבע עיניים על ידי אחרים (נזירים ולא נזירים) שרואים בו מודל לחיקוי.

 

(4) ריסון בהקשר של ארבעת הצרכים (של הנזירים)(פאצ’אייא-סאניסטרא סילה):

כאן הכוונה לכך שנזיר צריך להיות מודרך על ידי הגישה המנטלית המתאימה כאשר הוא עושה שימוש ב”ארבעת הצרכים”:

 

1.הגלימה (או כיסוי הגוף שהוא משתמש בו )

2.קיבוץ הנדבות (או המזון שהוא משיג )

3. השהות (או קורת הגג שבה הוא מתגורר)

4. התרופות (או כל מה ששומר על בריאות גופו)

 

“תוך התבוננות הוא עושה שימוש בתבונה בגלימותיו…רק כדי לשמור על עצמו מקור ומחום וכו’.

תוך התבוננות הוא עושה שימוש בתבונה בנדבות שקיבץ(הכוונה לאוכל שקיבל)…רק כדי כמשענת ותמיכה בגופו…

תוך התבוננות  הוא עושה שימוש בתבונה בקורת הגג  שלו… רק כדי לשמור עליו מפגעי מזג האוויר ולאפשר לו לשהות בהתבודדות…

תוך התבוננות  הוא עושה שימוש בתבונה התרופות הנחוצות לו… רק כדי לדכא תחושות של מחלה שעלו ולהשיג שחרור מוחלט מסבל(הכוונה לכך שיש צורך לטפל בסימפטומים  של מחלה שמפריעים לנזיר ללכת בדרך המובילה לניבאנא)” 

ישנם שלושה סוגי מוסר:

(1) הראשונה-הימנעות משבירת שבועות שנלקחו על ידי האדם, כמו שבועות ה”פראטי מוקשא”(או “פראטי מוקא”-שהוזכרה מקודם בפרק הרביעי, כאחד מארבעת סוגי הריסון).שהן שבועות הקשורות ,לפי המהייאנא,  אל “הדרך לשחרור האישי “.

(2) השנייה- זוהי היכולת של האדם להיות לעזר לאחרים, כמו מתן תרופה לחולה ועזרה לעיוור.

(3) השלישית- לאדם יש “תודעה מוארת” (בודהי צ’יטא), המשמשת כמוטיבציה לכול פעולה ופעולה שלו.


מבין שלושת הנדרים שאדם יכול לקחת על עצמו (פראטימוקשא, בודהיסאטווא וטאנטרא), החשובה ביותר היא שבועות הבודהיסאטווא.


שכן, אפילו אם אדם מבצע בתשומת לב את כול עשר הפעילויות הנעלות (הפעילויות החיוביות-בניגוד לעשר הפעילויות השליליות) אבל הוא חסר “בודהיצ’יטא”-הוא אינו “מאהאייניסט” (הולך בדרך של “העגלה  הגדולה”, דרך ה”מהאיינא” ).

לעומת זאת ,אם האדם אינו מבצע תמיד את עשר הפעולות הנעלות אבל פיתח בודהיצ’יטא, אותו אדם הוא מאהייניסט .

על פי הבודהיזם הטיבטי, ישנם אחד עשר דרכים שבהם אדם יכול לעזור ל”יצורים בעלי תודעה” (מושג הכולל בני אדם וכן ישויות נוספות שהן בעלות תודעה וחיות איתנו):


(1) מתן עזרה לכול סובל-כמו לעיוור או לחולה.

(2) עזרה ליצורים בעלי תודעה שהינם עיוורים ביחס לדהרמה (לדרך המובילה להארה ושחרור מסבל), או שאינם יודעים את ההבדל בין פעולות חיוביות ופעילויות שליליות.

(3) עזרה ליצורים בעלי תודעה, תוך זכירת הנדיבות שלהם כלפינו. על האדם לתת להם מזון, בגדים ואת המתנה היקרה מכול של לימוד הדהרמה והכוונה  שלהם כדי לעזור להם להגיע להארה.זאת תוך הרהור על הנדיבות של אנשים אלו כלפינו, כאילו היו הורינו(בעצם העובדה שאנשים אלו מאפשרים לנו לתרגל נתינה, הם עוזרים לנו בצורה הנעלה ביותר, כפי שהורינו היו נדיבים אלינו ).

(4) הגנה על יצורים בעלי תודעה הנמצאים בסכנה, כמו מחיות מסוכנות או מאדם בעל השפעה כוח וסמכות.

 

זה כולל גם הגנה של מי שחיים בפחד למרות שאינם באמת בסכנה אלא רק חושבים כך  והפחדים שלהם נובעים מכך שגרמו פחד לאחרים בתקופות חיים קודמות.

עזרה לאנשים כאלו מביאה (לעוזר) לתודעה שקטה בעתיד.


(5) עזרה לאנשים בנמצאים במצב של אומללות, כמו אלו שאיבדו את הוריהם או את כספם.

על האדם להסביר להם את טבע הסאמסארא, האמת של הארעיות העובדה שהמוות הוא בלתי נמנע וכן הלאה.

על ידי תרגול כזה ,האדם יחווה פחות ייסורים בעתיד.

 

(6) עזרה לעניים,  שאין להם אוכל או בגדים.

הכוונה אינה לעזור רק לקבצנים אלא לכול מי שזקוקים לעזרה, כולל מי שזקוקים לעזרה בדהארמה.

 

(7) עזרה לאלו שאין להם בית, מדינה, או מורה, על ידי נתינה של מה שחסר להם.


(8) מתן עידוד למי שזקוק לכך. זה כולל ייעוץ ועידוד של אנשים המצויים בדיכאון או במצב של ייסורים כדי לאפשר להם לחזור  למצב שבו יוכלו לתרגל את הדהרמה, וכן מתן עידוד לאלו שאומללים בגלל מעשה רע שביצעו ועזרה לכך שילחמו בנטיות שליליות כאלו.


(9) עזרה לאלו שנמצאים בדרך הנכונה (זו של שמיעת הדרך, ההרהור בה והתרגול שלה). עידודם לכך שלא יסטו ממנה ויפסיקו ללכת בה.

אם מישהו מדכא ילדה קטנה בכך שהוא אומר לה שהיא לא מסוגלת ללמוד-הוא גורם לכך שהיא תאמין בכך ואכן היא לא תלמד.

אם אדם מעודד אחרים כאשר הם מבצעים פעולות חיוביות, כמו נדיבות, הדבר מגביר הן את האושר שלו הן של אותם אנשים.

 

(10) עזרה לאלו שנמצאים בדרך הלא נכונה, על ידי הצבעה על התוצאות הלא רצויות שהדבר יגרום להם ועידודם לתרגל את ארבעת הכוחות הנגד (ארבעת הברהמא ויהארה).


(11) עזרה לאנשים על ידי כוחות על-טבעיים. למשל אם מישהו לא מאמין בגיהינום, יש ליצור עבורו(דימוי) כזה.

רוב האנשים אינם בעלי כוחות כאלו אבל מסוגלים לעזור בעשר השיטות הקודמות.

כדי לתרגל את השיטה האחרונה, על האדם לפתח יכולת שהייה במדיטציית שלווה(שאמאטה).

חשוב לזכור כי כול יתר השלמויות ניתנות לתרגול בזמן שמתרגלים מוסר:

ניתן לתרגל נדיבות (הפאראמיטה הראשונה)- תוך שמירה על מוסריות טהורה שאינה מוגבלת לגישת הינאיינה שבה אדם חושב רק על עצמו, אלא משמש דוגמה ועוזר גם לאחרים ללכת בדרך חיים זו.

סובלנות (הפאראמיטה השלישית) וכן חריצות (הפאראמיטה הרביעית)- גם הן יכולות להתבטא ולהתפתח  במסגרת תרגול המוסר, על ידי שמחה בהצלחתו של המתרגל ובהצלחתם  של אחרים.

תרגול ריכוז (הפאראמיטה החמישית)-על ידי שמירת התודעה יציבה בגישת המהאיינה ושמירה על מוסר טהור.

חכמה(הפאראמיטה השישית)-מפותחת על ידי הכרה בכך שמוסר,זה שמתרגל מוסר והאובייקט של המוסר-אינם בעלי קיום עצמאי ונפרד זה מזה.

כול לימודי המהייאנה מבוססים על בודהיצ’יטה (תודעה מוארת  הרואה את האחר כקודם לעצמי) ועל שונייאטה (ריקות), ומי שמצליח ליצור תובנה לגבי שני אלו –יצליח להבין את כול שאר הלימודים.

אם אתה מתרגל את עשר הפעולות החיוביות ללא בודהיצ’יטה, אינך בודהיסאטווה, ואם אתה חסר את הבנת הריקות,לא הכחדת את האשליה.

 

תובנה תבוא דרך תרגול הדהרמה. 

"Trauma recovery programs in Thailand, offering holistic and comprehensive healing."

צרו איתנו קשר

פנו אלינו עם כל השאלות שיש לכם

נשמח לשוחח איתך! אל תהסס/י לפנות אלינו עם כל שאלה שיש לכם. 

"Long-term recovery programs at a rehabilitation center, focusing on sustained healing and support."

צור קשר

קבע פגישת ייעוץ חינם

קבע פגישת ייעוץ חינם עם הצוות שלנו ובוא נגרום לדברים לקרות!