ביל וילסון והאב דאולינג אלכוהוליסטים אנונימיים
ביל ווילסון והאב אד דאולינג
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
ביל ווילסון מייסד אלכוהוליסטים אנונימיים והאב אד דאולינג
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
האב דאולינג הספונסר של ביל ווילסון
למרות האקסיומה המוחלטת, ששזורה ברעיונות העמוקים ביותר של אלכוהוליסטים אנונימיים, ה- A.A. אקסיומה שאומרת שצריך מפגש בין אלכוהוליסט אחד כדי שיוכל לעזור לאלכוהוליסט אחר, לכומר קתולי צנוע בשם האב דאולינג מעולם לא הייתה בעיית שתייה והוא היה אחד המייסדים של A.A. בסנט לואיס, לדברי ביל ווילסון הוא היה האב אדוארד פ. דאולינג, הפך גם לאחד מאנשי הדת הראשונים שתומכים לחלוטין בהתלהבות מתוך אמונה עמוקה במה שיש לקבוצת A.A. להציע למכורים לאכוהול וניסה לעשות מאמץ אישי נרחב להכניס גברים ונשים לתוך המערך של התמיכה שהוצע בחברותא הזו.
החל משנת 1940 האב דאולינג הפך לחברו הקרוב של ביל ווילסון ובמובנים רבים עמוקים יותר היה שותף לרעיונות רבים שנכנסו לתוך החברותא יחד עם ביל ווילסון ואחרים ב- A.A. ונחשב גם כמייסד שותף בימים בהם נדרשה הקרבה רבה לייסד, ליצור קשרים, לבנות ולבסס נאבק את העמותה, וגם עזר לביל ווילסון להתמודד עם השדים האישיים שלו.
מה משותף לאב דאולינג לביל ווילסון ולשאר האלכוהוליסטים שהוא ביקש לעזור להם ?
התשובה עשויה להיות:
א) הוא סבל,
ב) הייתה לו תשוקה לעזור לאחרים
שני הגורמים הללו הנחו אותו לאורך כל שנות הבגרות שלו.
אף שהוא היה ספורטאי בימיו הצעירים, הוא הוכה על ידי מצב דלקת מפרקים קשה שהשאירה אותו בבית בתדירות גבוהה עם כאבים בלתי נסבלים. הוא גם סבל מכל מיני בעיות נוירוטיות כאלה ואחרות וגם מהתמכרויות שונות כגון התמכרות או הרגל לעישון בשרשרת ללא הפסקה שהוא סוף סוף התגבר על ההתמכרות (באמצעות שנים עשר צעדים) ועוד הרגל בעייתי או התמכרות היה נושא אכילת יתר כפייתית. מעבר לבעיות הללו, הוא הבין מהו סבל נפשי ורגשי וסיפק מדי פעם ספקות לגבי עצמו ועל יכולת האמונה. בהמשך הוא היה אומר, "יש לי הרגשה שאם אי פעם אמצא את עצמי בשמיים, זה יהיה מגיבוי של אלכוהוליסטים נקיים וזה יהיה הרחק מהגיהינום. "
האב דאולינג נאלץ לעזור לאחרים בדרכים מעשיות שהניבו תוצאות חיוביות ולא סתם להטיף לשינוי כמו שבנצרות. זה שאב אותו ל- A.A. , הוא הוקסם ממה שקורה בצורה פלאית בלתי ניתנת להסבר ומיד לאחר שנודע לו שזה עובד עבור אנשים באזור שיקגו, אמר לעצמו שאולי זה יכול להיות מועיל בסנט לואיס עיר מולדתו. חברי AA כנראה למדו לראשונה על האב דאולינג כאשר ציטוט שלו הופיע על עטיפת הספרים עבור אלכוהוליסטים אנונימיים, החל מהמהדורה התשיעית שבה נכתב בשמו:
"התכנית היא טבעית בנקודה הכי קרובה לעל טבעי, דהיינו בפשטות ובענווה שנובעים מעבודת 12 הצעדים"
"אלוהים הוא אמר מתנגד לסייע לגאוותנים, הוא מסייע אך ורק לענווים".
התיאור הקצר ביותר לענווה הוא השפלות, אשר נובעת מעבודת 12 הצעדים של A.A. ויש בשפע. "זה לא רק הציג את העיקרון הרוחני של הענווה, היה לדבריו צליל מיוחד במוסדות הקתוליים וזה עזר להרבה אלכוהוליסטים האישור הקתולי המוצק שהוא העניק אם כי לא רשמי, של A.A…
האב דאולינג היה בין הראשונים שהבין והאמין שגישת 12 הצעדים שבליבת – A.A. יהיו גם שימושיים עם בעיות שאינן אלכוהול, הוא הוסיף הערה זו לציטוטו: "לא-אלכוהוליסטים צריכים לקרוא את המילים האחרונות של הצעד ה -12: 'ולתרגל את העקרונות האלה בכל תחומי חיינו".
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
ביל ווילסון תמיד סימל את החברותא, הוא סמל היה ויישאר ככזה
ביל ווילסון תמיד סימל את החברותא, הוא סמל היה ויישאר ככזה כמייסד אלכוהוליסטים אנונימיים, יום אחד בשעה מאוחרת, בערב סוער, בנובמבר 1940, באותה תקופה הוא ולואיס התגוררו בבית עם כמה חדרים במועדון העתיק ברחוב 24 במנהטן. לואיס הייתה מחוץ לבית, טיילה לה בחוץ וביל היה במצב לא טוב ממש, הוא לא הרגיש טוב וחשש שהוא מפתח מחלה בקיבה, באותו ערב הוא סבל מרחמים עצמיים וקצת דיכאון.
ולא באמת היה להם בית אמיתי, זן תקופה שבה תהליך ההקמה היה משמעותי ו- A.A. נאבק יחד עם פחות מ -2,000 חברים בפריסה ארצית, ומצבם הכספי היה בשפל נמוך מאוד. הספר הגדול פורסם אבל רוב 5,000 העותקים שהודפסו לא נמכרו והיו במחסן, והמדפסת ששימשה להדפסה לא שולמה. ביל הלך לישון כשפעמון הכניסה צלצל והמטפלת הודיעה שאיזה בטלן מסנט לואיס שם והוא רצה וביקש לראות אותו.
"הו, אלוהים גדול" ביל אמר. "לא עוד אחד! ובשעת הלילה כה מאוחרת. נו טוב, העלה אותו, הוא אמר"….
ביל תיאר כך את הפגישה הראשונה שלהם: "שמעתי אותו עולה במדרגות בקושי רב. ואז, היה לו מעין איזון לא רע על המקל שלו שנעזר בו בהליכה, הוא נכנס לחדר כשהוא נושא, ספר, עם כובע שחור חסר צורה כמו עלה כרוב מטויח. הוא השפיל את עצמו לשולחן הסמוך ולכיסא וכשפתח את המעיל שלו ראיתי את צווארון הכמורה שלו ושיערו הלבן מילא את החדר באור מיוחד.
"הוא הביט לכיווני וממקום מושבי השתקפו אלי זוג העיניים המדהים ביותר שראיתי אי פעם".
הכומר הציג את עצמו: "אני האב אד דאולינג מסנט לואיס. אני חבר במסדר ישועי ואני רוצה לומר לך שהדמיון של ה- A.A. של 12 הצעדים והתרגילים הרוחניים שלכם והרוחניות כל כך מזכירים לי את התרגולים של איגנטיוס הקדוש. "(איגנטיוס דה לויולה, קנוניאציה בשנת 1622, היה מייסד המסדר הישועי.)
"מעולם לא שמעתי עליהם," אמר ביל.
"דיברנו על הרבה דברים", נזכר ביל, "המצב הרוחני שלך הלך והשתפר מרגע לרגע, וברגע מסוים התחלתי להבין את זה, האיש הזה הקרין חן שמילא את החדר עם תחושת נוכחות. הרגשתי זאת בעוצמה רבה; זו הייתה חוויה מרגשת ומסתורית. בשנים שעברו עלי פגשתי אותו הרבה מאוד פעמים וראיתי הרבה מהחבר הגדול הזה, גם אם הייתי בשמחה או בכאב הוא תמיד הביא לי את אותה תחושת החסד של נוכחות האל. "
האב אד הפך ליועץ הרוחני של ביל, וביל היה מודל
כך החלה חברות קרובה שנמשכה עד שאביו הלך לעולמו בשנת 1960. האב אד הפך ליועץ הרוחני של ביל, וביל היה מודל, אידיאל של השראה של עבור האב אד, שהעריץ שהדיוט כמוהו יצר משהו שמעולם לא היה לפני כן. מעולם לא הוסבר מדוע האב אד, ללא הודעה מוקדמת, הגיע אל ביל מאוחר כל כך באותו ערב או אם הוא הגיע לניו יורק אך ורק לצורך פגישה עם ביל. בכל במקרה, הם יישארו בקשר בשני העשורים הבאים באמצעות התכתבויות קבועות, שיחות טלפון וביקורים מזדמנים ככל שהקשר ביניהם גדל. כבר אז נאמר שביל פנה לאב אד בכל משבר בחייו האישיים וברבים מהסכסוכים וההחלטות שהשפיעו על ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים".
למרות שהאב אד היה צעיר בכמה שנים מאשר ביל, הוא הפך להיות הורה פונדקאי עבור ביל, יש לזכור שלביל היה חסך אב וחסך הורי גדול מאוד, אבא נטש אותו בגיל תשע. סנט לואיס היה תמיד ביתו של אד דאולינג, שנולד בגרמניה בשנת 1898, במחלקת מעמד הפועלים הגרמני המכונה באדן, אם כי הדאולינגים לא היו גרמנים. סבו היגר לסנט לואיס והצליח בעסקיו, הוא הפך לבעל אדמות ושגשג והיה חבר במועצת החינוך של סנט לואיס. אימו של אד הייתה גם אירית, ושני הוריו היו מאוד דתיים. הוא גדל בצל הנסיבות והיה הבכור מבין חמישה ילדים.
אד היה בגובה בינוני, מעט שמנמן , עם אף פאג שהוביל לכך שזכה לכינוי "פאגי."
הוא סיים את לימודיו בתיכון פרוכיאלי ואז למד בקולג סנט מרי בקנזס, שם היה קפטן ולוכד של קבוצת הבייסבול. הוא גם שיחק כדור פוטבול בקיץ והיה מספיק טוב כדי להעפיל למשחקים אך יחד עם זאת הקבוצה של בוסטון רד סוקס וגם סנט לואיס בראונס, לא נתנו לו חוזה מקצועני.
האב אד למד על אלכוהוליסטים אנונימיים בסוף שנת 1939 והשתתף במפגש ה- A.A. הראשון שלו מפגש שהיה בשיקגו במרץ 1940.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
זה עזר להכפיל את מספר החברים של החברותא בפחות משנה.
לאחר מכן הוא עזר להעביר כמה מכורים אלכוהוליסטים לתוכנית ובאותו קיץ בסנט לואיס הוא הקים את קבוצת ה- A.A.
מהר מאוד זה הפך להיות הדבר החשוב ביותר עבורו והוא זה שיצא לבקר את ג'ק אלכסנדר בהכנותיו של המאמר המפורסם אודות אלכוהוליסטים אנונימיים בחודש מארס בשנת 1941.
זה עזר להכפיל את מספר החברים של החברותא בפחות משנה.
בעוד שכמה אנשי דת הפכו למעודדים נלהבים של ארגון ה- A.A. בשנות הארבעים, האב אד נשא את זה קצת יותר רחוק, למה שניתן לכנות ובצדק חסות וירטואלית.
סיפור אחד מרכזי שהופץ היה על קרלוס ג ', מהעיר איווה, עורך דין שבראשית 1944 ויתר על הכול ויתר לחלוטין על התקווה להחלמה. הסיפור מספר שהוא ירד לסנט לואיס ואיכשהו נפגש עם האב דאולינג, האב אד לקח אותו מייד אל פגישת A.A. ועכשיו מפוכח, הוא חזר לאיווה והקים את הקבוצה הראשונה שם, ונשא גם את המסר הדרמטי של ה- A.A. לכל הקהילות שמסביב לאיווה.
קרלוס כתב לאב אד ב- 5 בפברואר 1945, קרלוס ציין כי ב -24 בפברואר חלפה שנה מאז שהוא פגש את האב אד ונכנס ל- A.A. האב דאולינג היקר הוא כתב לו, כל כך הרבה דברים נפלאים התרחשו מאז שנפגשנו, הסביר קרלוס, כולל פגישה עם כומר אחר שסייע לאנשי ה- A.A.
הם גם קיבלו עידוד מהאב אדוארד ג'י פלנגן, מייסד בויז טאון.
קרלוס אפילו פגש את ביל ווילסון בניו יורק והיה בקשר עם A.A. גברים ונשים באזורים שונים של העיר והמדינה. "זו הייתה שנה נהדרת, הגדולה ביותר בכל החיים שלי ", סיכם קרלוס.
