התמכרות אינה נובעת מחוסר איזון כימי במוח

התמכרות: הצורך האנושי בחיבור

התמכרות היא תופעה נפוצה ומורכבת הפוגעת בחייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם. במשך שנים רבות, ההתמכרות נתפסה כנובעת בעיקר מהשפעות כימיות של חומרים ממכרים על המוח. אולם, מחקרים חדשים מציעים כי הגורם המרכזי להתמכרות הוא למעשה ניתוק חברתי ובדידות. כשבני אדם חשים מחוברים, בעלי משמעות ותכלית בחייהם, הסיכוי שיפתחו התמכרויות פוחת משמעותית. תפיסה זו מאתגרת את הנרטיב המסורתי סביב התמכרות ומציעה פתרונות חדשים וחדשניים יותר להתמודדות עם הבעיה. 

מחקרים פורצי דרך: חולדות, חיילים והשפעות הסביבה

במהלך המאה ה-20, מחקרים רבים התמקדו בהתמכרויות מנקודת מבט ביולוגית וכימית. ניסויים בבעלי חיים הצביעו על כך שחולדות בכלובים ריקים נוטות להתמכר בקלות לסמים כמו הרואין או קוקאין, לכאורה בשל ההשפעות הממכרות של החומרים עצמם. אולם, פריצת דרך הגיעה כשהחוקר הקנדי ברוס אלכסנדר יצר את "פארק החולדות", סביבה מועשרת ומספקת עבור המכרסמים. להפתעת רבים, החולדות בפארק כמעט ולא נגעו במים המסוממים שסופקו להן. מחקר זה הדגיש את ההשפעה העצומה של הסביבה והתנאים על נטייה להתמכרות.

בדומה לכך, מחקר יסודי על חיילים אמריקאים שהתמכרו להרואין במהלך מלחמת וייטנאם חשף עובדות מפתיעות. כ-20% מהחיילים השתמשו בהרואין בזמן השירות, אך רובם המוחלט, כ-95%, הפסיקו את השימוש מיד עם החזרה הביתה לארצות הברית ולחיים אזרחיים. גם כאן, השינוי בסביבה, המעבר לחיים מלאי תמיכה, חיבורים משמעותיים ותכלית, היה המפתח להחלמה מההתמכרות. ממצאים אלו מערערים על התפיסה המסורתית של התמכרות כ"מחלה" בלתי הפיכה הנובעת רק מחומרים כימיים, ומדגישים את הצורך להסתכל על התופעה בהקשר רחב יותר.

הכישלון של מדיניות ה"מלחמה בסמים"

למרות העדויות המדעיות המצטברות, הגישה הרווחת כלפי מכורים בחברה נותרה של ענישה, השפלה והדרה. מדיניות המלחמה בסמים, הפללה, מאסרים והטלת סטיגמות נועדו לכאורה להרתיע את המכורים ולתמרץ אותם להיגמל. אך בפועל, צעדים אלו רק מנציחים ומחמירים את תחושת הניתוק והבדידות העומדת בשורש ההתמכרות מלכתחילה. כליאת מכורים ונידוים החברתי מנתקים אותם עוד יותר מקשרים תומכים ומותירים אותם לבד עם המאבק שלהם. במקום לפתור את הבעיה, המלחמה בסמים רק מעצימה את הגורמים המובילים אליה.

המודל הפורטוגלי: דה-קרימינליזציה וחיבור מחדש

פורטוגל, מדינה שבעבר סבלה משיעורי התמכרות גבוהים במיוחד, החליטה לפני כשני עשורים לאמץ גישה הפוכה לחלוטין. במקום הפללה וענישה, היא ביצעה דה-קרימינליזציה של כל סוגי הסמים והפנתה את המשאבים לשיקום וחיבור מחדש של המכורים לחברה. תוכניות מקיפות ליצירת תעסוקה, הכשרה מקצועית, דיור מסובסד וליווי אישי סייעו למכורים למצוא מחדש משמעות, תכלית ומקום בקהילה. הרעיון המרכזי היה להשיב למכורים את מה שחסר להם לאור ההבנה החדשה על מהות ההתמכרות. 

התוצאות של המודל הפורטוגלי מדברות בעד עצמן. תוך 15 שנה, שיעורי ההתמכרות, מקרי מנת יתר והידבקות ב-HIV בקרב מכורים צנחו בחדות. הפער העצום בין הצלחת השיטה הזו לעומת כישלון המלחמה המסורתית בסמים ממחיש את הצורך הדחוף בשינוי תפיסה. זוהי הוכחה מעשית לכך שההפך מהתמכרות אינו רק הימנעות מסמים, אלא בראש ובראשונה חיבור אנושי, שייכות חברתית ומשמעות בחיים.

צעדים אישיים וחברתיים לשינוי

התובנות על הקשר בין ניתוק לבין התמכרות מחייבות אותנו לפעול לשינוי בכל הרמות, החל מיחסינו האישיים עם מכורים ועד למדיניות ציבורית. במישור הבין-אישי, עלינו להימנע מנטישה, איום או ניתוק קשר עם יקירינו המכורים. במקום זאת, חשוב להתמיד בהבעת אהבה, חמלה ונוכחות עבורם לאורך הדרך. לתת להם להרגיש שאנו איתם יחד במאבק, לא משנה מה. ברמה המערכתית, נדרש מעבר ממדיניות מיושנת של הפללה והענשה לגישה של "דה-קרימינליזציה", טיפול, שיקום וסיוע בדיור ותעסוקה למכורים. כמו כן, חיוני להגביר מודעות ולהפיץ את הידע החדש על מהות ההתמכרות בציבור כדי להפחית סטיגמות ובושה ולעודד פנייה לעזרה.

המסר לכולנו: חברה של חיבורים אמיתיים 

לבסוף, התפיסה החדשה של התמכרות כסימפטום לבדידות וניתוק היא גם מראה לחברה כולה. בעידן מודרני המאופיין בהתרופפות הקשרים הקהילתיים והמשפחתיים, אנו מוצפים בגירויים שטחיים ותחליפים לחיבור. יותר ויותר אנשים מרגישים מנוכרים ומבודדים על אף מראית העין של "קישוריות" בעולם הדיגיטלי. בתנאים כאלו, מגוון התמכרויות פורחות, החל מהתמכרויות התנהגותיות כמו עבודה, אכילה או קניות כפייתיות ועד להתמכרויות חומריות שונות. 

נראה כי כולנו, במידה זו או אחרת, מנסים למלא חלל פנימי ותחושות של חוסר שייכות. האתגר הגדול הוא ליצור חברה מכילה ותומכת יותר, שבה יש מקום לקשרים בעלי משמעות ועומק. ככל שנשכיל לטפח תחושת קהילתיות, להושיט יד לאחר, להקשיב מעבר למילים ולהיות נוכחים זה עבור זה, נוכל למנוע או לרפא התמכרויות רבות. המסע הזה מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו, בבחירות הקטנות של החיים ובאומץ לראות ולחבק את הפגיעות האנושית בכל מי שסובל, כולל בתוכנו.

לסיכום, ההבנה של התמכרות כביטוי לצורך עמוק בחיבור היא מהפכנית. היא מאירה את חוסר ההצלחה של שיטות הכפייה והעונש ומציעה נתיב של חמלה ויצירת שייכות מחדש. כשנכיר בכך שהמכורים אינם אויבים או פושעים, אלא בני אדם הזקוקים נואשות לאהבה ומשמעות, נוכל להתחיל לרפא אותם ואת עצמנו. זהו אתגר גדול, אישי וחברתי כאחד, הדורש מכולנו להכיר בפגיעות המשותפת שלנו ובצורך האוניברסלי לחיבור. בדרך זו, צעד אחר צעד, נוכל להחליף את שירי המלחמה בהתמכרות בשירי אהבה, קבלה ושייכות, ולהתחיל לרקום מחדש את המארג האנושי.