"תוכנית טיפול מאלכוהול סמים וטראומה ב-Dao Therapy, המתמקדת בטיפול הוליסטי ומקיף."

אין עצמי-אנאטה אין עצמי נפרד וקבוע

אנאטה - אין עצמי

הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי

"תוכנית טיפול מאלכוהול סמים וטראומה ב-Dao Therapy, המתמקדת בטיפול הוליסטי ומקיף."
המכללה המובילה בישראל ללימודי טראומה והתמכרויות

גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל

ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
"תוכנית טיפול מאלכוהול סמים וטראומה ב-Dao Therapy, המתמקדת בטיפול הוליסטי ומקיף."

אין עצמי נפרד וקבוע

מהו אנאטה? מדוע אינך באמת קיים? הסבר מבודהה. 

תמצית תורתו של הבודהה היא שחרור מדוקהה, מונח בפאלי שאנחנו מתרגמים לעיתים קרובות פשוט כסבל. עם זאת, האמת היא שהוא כולל הרבה יותר, מתייחס לטווח רחב של חוויות, מאי שביעות רצון, אכזבה ועד חלומות שלא התגשמו וכל תחושת חוסר אושר בחיים. 

טאותרפיה - המכון הישראלי לטיפול בטראומה והתמכרויות

מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד

"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."

 

מרכז יום הוליסטי בישראל

מהו אנאטה? מדוע אינך באמת קיים? הסבר מבודהה.

לפי הבודהה, מקור הסבל האנושי נובע מבורות, הנובעת מפער בין הדרך שבה אנו תופסים את המציאות לבין טבעה האמיתי. אווידיה – הוא מונח בסנסקריט שמשמעותו בורות / ידיעה מוטעית, היא נחשבת לגורם הגדול ביותר לסבל של יצורים חשים. אחת מההבנות השגויות החמורות והמזיקות ביותר שיש לנו לגבי המציאות היא הרעיון השגוי של העצמי.

אם תשאל מישהו מהו האגו, הוא עשוי לומר שזה כל החושים שלי, כל הרגשות שלי, כל הדמיונות שלי, כל הדרישות של האהבה הרומנטית שלי, כל הרגשות שלי, בעל, אישה, כל ישותי, כל מאבק שלי, כל הישג שלי, כל שאיפה שלי, כל רצון שלי, כל סבל שלי וכל שמחה שלי. כל אלה ייחשבו לאגו. אפשר להוסיף עוד כמה מילים, אבל בעצם זה נשאר המרכז, ה'אני', כל דחף של ה'אני', וכן הלאה וכן הלאה.

מהמרכז הזה נובעות כל הפעולות, כל הרצונות שלנו, השאיפות שלנו, הוויכוחים שלנו, ההסכמות והאי-הסכמות שלנו, המושגים שלנו, הדעות הקדומות שלנו וכל החוויות שלנו הם מרכז התופעה הזו. מהו המקור לכל הצרות? ה'אני' הוא אלמנט שפועל באופן פעיל כל הזמן. זהו אותו 'אני' תחת שמות שונים, בצבעי עור שונים, במקצועות שונים ובמעמדים שונים בהיררכיה החברתית.

אתה אדון וכן הלאה, בעוד שמישהו אחר עשוי להיות משרת. זהו גם ה'אני' שמחלק את עצמו בכל ההיבטים, החברתיים, הכלכליים והדתיים. במקום שבו קיימת החלוקה הזו, בהחלט ישנו קונפליקט.

ההודים מתנגדים למוסלמים, היהדות, הערבים, ארצות הברית, בריטניה וצרפת. זה ברור בהיבט החומרי והוביל לקרבות מזעזעים, סבל עצום, אלימות ואכזריות. האגו מזדהה עם אידיאלים, בין אם נעלים ובין אם פחות נעלים, ונלחם על אותם אידיאלים.

אבל עדיין, זה נשאר מסע האגו. אנשים מגיעים להודו במאמץ לחקור את הרוחניות. הם לובשים לבוש מרהיב, אבל הם רק משנים את בגדיהם. ביסודו של דבר, הם עדיין אותו "אני" בפעולה, ממשיכים להיאבק, לנסות להבין, לדחות, משוקעים עמוק בכל חוויותיהם, מושגיהם, רעיונותיהם ורצונותיהם. וכשאנחנו חיים, אנחנו מבחינים שהמרכז הזה, ה"אני" הזה, הוא מהותם של צרות רבות. הבודהה טען שרק על ידי נטישת תפיסות שגויות על העצמי והבנה עמוקה של טבענו האמיתי נוכל להפחית את הסבל, הדוקהה, ולהתקדם לעבר חיים יותר שלווים והרמוניים. 

פרק 1. מהי דוקטרינת האנאטה (האין-עצמי)?

אנאטה הוא מונח חשוב בהוראות הבודהיסטיות. ארעיות, אניצ'ה, ואי-עצמי, אנאטה, הם שני מאפיינים, שני טבעים פנימיים של כל התופעות המכונות דהמאס, דהרמאס. על ארעיות דובר עוד לפני לידת הבודהה, אבל התפיסה הייתה שחלק מהדברים הם נצחיים וחלקם ארעיים, ולא שכל הדהרמאס הם ארעיים כפי שהבין והכריז הבודהה.

בנוגע לאי-עצמי, רק הבודהה, באופן ייחודי בהיסטוריה, הבין ולימד את הרעיון הזה. אי-עצמי הוא אחד המושגים המאתגרים ביותר להבנה. הבודהה לא תמך או עסק בדיונים מטאפיזיים. עם זאת, מיד לאחר הדרשה הראשונה שלו, שהניחה את היסוד לכל הדהמא, ארבעת האמיתות הנאצלות, הוא לא היסס להציג את מושג האנאטה.

באותה תקופה, מלבד חמשת התלמידים הראשונים ששמעו את הלימוד על ארבעת האמיתות הנאצלות, אף אחד לא ידע מהי הדהרמה של הבודהה. בהקשר של האמונות השוררות באותה תקופה, רוב האנשים האמינו בנפש קבועה ובלתי משתנה, אטמן, שקיימת בכל אדם ובנפש עליונה או עצמי עליון, ברהמן, שמעבר להבנת האדם ונמצאת איפשהו ביקום.

עבור הבודהה, כל התופעות מתהוות כל הזמן, ללא יוצא מן הכלל. לכן, הן לא מכילות ישות קבועה או בלתי משתנה. הבודהה מכיר רק בעצמי כאשליה שנוצרה על ידי המוח, עצמי שיש לו ערך רק במונחים מוסכמים. האחיזה בעצמי או באגו היא רק הדרך שלנו לשלב את האגרגטים הזמניים, הסקאנדהות, שמרכיבים את היחיד כעצמי קבוע להיאחז בו.

זו האחיזה, אופדאנה, שהיא הגורם לסבל וכובלת אותנו למחזור הלידות מחדש. הבודהה לימד על אי-עצמי בכתבים רבים ושונים. עם זאת, ביסודו של דבר, ישנם שני גישות עיקריות. הגישה הראשונה היא להרוס את המחשבות השגויות כי זה שלי, אני זה, זה עצמי.

הגישה השנייה היא להפריך את התפיסה שאגרגט או שילוב של אגרגטים הוא העצמי. בגישה הראשונה, הבודהה מקשר את אי-העצמי עם מושג חמשת האגרגטים, הסקאנדהות, שמרכיבים את היחיד האנושי.

בגישה השנייה, הבודהה מקשר את האי-העצמי לעקרון ההתהוות המותנית, בנוגע לשרשרת של שנים-עשר החוליות הידועות כשנים-עשר נידאנות. באופן כללי, כשמחפשים להבין מושג, יש למקמו בהקשר של כל הדהמא.


תלמדו עם המקצוענים ביותר

מסלולי הלימודים של טאותרפיה

לימודי פסיכותרפיה ממוקדת טראומה והתמכרויות
מסלול תלת שנתי
הכשרה בשיטת 12 הצעדים בגישת טאותרפיה
מסלול של 15 מפגשים
לימודי הנחיית קבוצות והכשרת מרצים טאותרפיה
מסלול דו-שנתי

מאפיינים בתורתו של בודהה.

שיטה זו עוזרת לנו לראות בצורה מדויקת יותר את המיקום והתפקיד של המושג הזה ביחס למושגים אחרים בתורות. יתר על כן, מבט מקיף מאפשר לנו לתפוס את כל המושגים בדהרמה בצורה קוהרנטית יותר, וכשאנו מתרגלים תפיסה זו, ההבנה הופכת להיות ישירה יותר, ללא צורך בנימוק וניתוח בכל פעם. אכן, הבנה מקוטעת יכולה להוביל לבלבול, שטחיות או פרשנויות כפויות.

 

להלן שני כתבים קצרים המקליטים את הדרשות של הבודהה המייצגות את שתי שיטות הדרשה שהוזכרו לעיל.

 

פרק 2. סוטרת אנאדאלאקנה. דרשה על מאפיין אי-האני.

לפני שנעמיק בדרשה חשובה זו, חשוב להבין שבבודהיזם כל הדהרמות, התופעות, מחולקות לשתי קבוצות. רופה, תופעות חומריות, הכוללות אספקטים פיזיים ופיזיולוגיים, ונאמה, תופעות מנטליות. דהרמות אלו יכולות גם להיות מסווגות לחמש קבוצות, המכונות חמש האגרגטים, סקאנדהות, הכוללות רופה, צורה חומר.

זהו האלמנט הפיזי הכולל אספקטים פיזיים ופיזיולוגיים כמו העיניים, האוזניים, האף, הלשון, הגוף, ואובייקטים של החושים, כמו צורה, צליל, ריח, טעם ואובייקטים תחושתיים. וודאנה, תחושות או רגשות. וודאנה מתייחסת לתחושות או רגשות הנובעים מהמגע בין אברי החושים ואובייקטיהם, כמו תחושת ראיית תמונה או שמיעת צליל.

סנקהרה, תפיסות. אגרגט זה כולל קוגניציה, או המודעות הישירה של המוח לחושים. סנקהרה, הרכבים מנטליים. סנקהרה פירושה רצונות, שאיפות, הרגלים יומיים, הרגלי מחשבה ותבניות תגובה, למשל, השוואה, אפליה, תשוקה, שנאה, אשליה, וכו'. תודעה. זו התודעה או היכולת לדעת, המכונה גם המוח היודע.

סוטרת אנאדאלאקנה נחשבת לדרשה השנייה לאחר הנחת היסוד של ארבע האמיתות הנאצלות, שנמסרה על ידי הבודהה לתלמידיו הראשונים, חמשת הנזירים. סוטרה זו עוסקת בעיקר בטבע אי-האני של חמשת האגרגטים, ומראה שאף אחד מהאגרגטים הללו לא יכול להיחשב באמת כאני, כי הם ארעיים ונמצאים תחת שינוי. לימוד זה הוא אבן יסוד בפילוסופיה הבודהיסטית, המדגישה את ההבנה של אי-האני כחשובה להגשמת ההארה ושחרור מהסבל.

כך שמעתי. פעם, הנעלה היה שוהה בפארק הצבאים ליד וארנסי. הנעלה פנה אל חמשת הנזירים.

נזירים, הצורה, הגוף, אינם אני. אם הצורה הייתה אני, אז הצורה לא הייתה מובילה לסבל, ואפשר היה לומר על הצורה, תן לצורתי להיות כך, תן לצורתי לא להיות כך. אך מכיוון שהצורה אינה אני, היא מובילה לסבל, ואיש אינו יכול לומר על הצורה, תן לצורתי להיות כך, תן לצורתי לא להיות כך.

נזירים, תחושה אינה אני. אם התחושה הייתה אני, אז התחושה לא הייתה מובילה לסבל, ואפשר היה לומר על התחושה, תן לתחושתי להיות כך, תן לתחושתי לא להיות כך. אך מכיוון שהתחושה אינה אני, היא מובילה לסבל, ואיש אינו יכול לומר על התחושה, תן לתחושתי להיות כך, תן לתחושתי לא להיות כך.

קטע זה מדגיש את לימוד הבודהה על טבע אי-האני של הצורה הפיזית והתחושות. היכולת לשלוט בצורה ובתחושה כדי להימנע מסבל מדגישה את האמת של אנאטה, ומראה שאגרגטים אלו אינם מהווים אני פנימי. לימוד זה הוא היבט יסודי להבנת טבע הקיום בבודהיזם, המוביל להכרה שהאחיזה באגרגטים כאילו היו אני היא מקור לסבל.

נזירים, תפיסה אינה אני. אם התפיסה הייתה אני, אז התפיסה לא הייתה מובילה לסבל, ואפשר היה לומר על התפיסה, תן לתפיסתי להיות כך, תן לתפיסתי לא להיות כך. אך מכיוון שהתפיסה אינה אני, היא מובילה לסבל, ואיש אינו יכול לומר על התפיסה, תן לתפיסתי להיות כך, תן לתפיסתי לא להיות כך. 

נזירים, הרגשה אינה העצמי

נזירים, הרגשה אינה העצמי. אילו הרגשה הייתה העצמי, אז הרגשה לא הייתה מביאה לסבל, ואפשר היה לומר על ההרגשה, שיהיה כך, שיהיה אחרת. אך מאחר שהרגשה אינה העצמי, היא מביאה לסבל, ואין מי שיכול לומר על ההרגשה, שיהיה כך, שיהיה אחרת.

קטע זה מדגיש את הוראת הבודהה על טבע ה"לא-עצמי" של הצורה הפיזית והרגשות. חוסר היכולת לשלוט בצורה ובהרגשה כדי להימנע מסבל מדגיש את האמת של אנאטה, ומראה כי מצברים אלו אינם מהווים עצמי מובנה. הוראה זו היא חלק יסודי בהבנת טבע הקיום בבודהיזם, ומובילה להכרה בכך שהיצמדות לצברים כאילו היו עצמי היא מקור לסבל.

נזירים, תפיסה אינה העצמי. אילו תפיסה הייתה העצמי, אז תפיסה לא הייתה מביאה לסבל, ואפשר היה לומר על התפיסה, שיהיה כך, שיהיה אחרת. אך מאחר שהתפיסה אינה העצמי, היא מביאה לסבל, ואין מי שיכול לומר על התפיסה, שיהיה כך, שיהיה אחרת.

נזירים, תצורות מנטליות אינן העצמי. אילו תצורות מנטליות היו העצמי, אז תצורות מנטליות לא היו מביאות לסבל, ואפשר היה לומר על תצורות מנטליות, שיהיה כך, שיהיה אחרת. אך מאחר שתצורות מנטליות אינן העצמי, הן מביאות לסבל, ואין מי שיכול לומר על תצורות מנטליות, שיהיה כך, שיהיה אחרת.

נזירים, תודעה אינה העצמי. אילו תודעה הייתה העצמי, אז תודעה לא הייתה מביאה לסבל, ואפשר היה לומר על התודעה, שיהיה כך, שיהיה אחרת. אך מאחר שתודעה אינה העצמי, היא מביאה לסבל, ואין מי שיכול לומר על התודעה, שיהיה כך, שיהיה אחרת.

קטע זה מפרט עוד על שיח הבודהה על טבע ה"לא-עצמי" של המצברים הנותרים: תפיסה, תצורות מנטליות ותודעה. על ידי הסבר כי מרכיבי הקיום הללו הם מעבר לשליטה ומביאים לסבל כאשר נתפסים כעצמי, הבודהה מדגיש את העיקרון היסודי כי זיהוי עם כל חלק מצברי החמש כ"אני" או "שלי" הוא הבנה מוטעית שמקשרת את הישויות למחזור הסבל והלידה מחדש. ההכרה בטבע ה"לא-עצמי" היא מפתח לשחרור.

אם כן, נזירים, מה דעתכם? האם הצורה קבועה או בלתי קבועה? נכבדי. אדוני, הצורה היא בלתי קבועה. אם משהו הוא בלתי קבוע, האם הוא סבל או אושר? נכבד.

אדוני, הוא סבל. לכן, אם משהו הוא בלתי קבוע ומביא לסבל, חשוף לשינוי, האם ניתן לומר עליו, זה שלי, זה אני, זה עצמי? נכבד. אדוני, בוודאי שלא.

אם כן, נזירים, מה דעתכם? האם הרגשות קבועות או בלתי קבועות? נכבד. אדוני, הרגשות הן בלתי קבועות. אם משהו הוא בלתי קבוע, האם הוא סבל או אושר? נכבד.

אדוני, הוא סבל. לכן, אם משהו הוא בלתי קבוע ומביא לסבל, חשוף לשינוי, האם ניתן לומר עליו, זה שלי, זה אני, זה עצמי? נכבד. אדוני, בוודאי שלא.

אם כן, נזירים, מה דעתכם? האם התפיסה קבועה או בלתי קבועה? נכבד. אדוני, התפיסה היא בלתי קבועה. אם משהו הוא בלתי קבוע, האם הוא סבל או אושר? נכבד.

אדוני, הוא סבל. לכן, אם משהו הוא בלתי קבוע ומביא לסבל, חשוף לשינוי, האם ניתן לומר עליו, זה שלי, זה אני, זה עצמי? נכבד. אדוני, בוודאי שלא.

נזירים, מה דעתכם? האם התהוות מנטלית היא קבועה או בלתי קבועה? כבודו. אדוני, התהוות מנטלית היא בלתי קבועה. אם משהו הוא בלתי קבוע, האם הוא סבל או אושר? כבודו. אדוני, הוא סבל. לפיכך, אם משהו הוא בלתי קבוע ומוביל לסבל, נתון לשינוי, האם אפשר לומר עליו שזה שלי, זה אני, זה העצמי שלי? כבודו. אדוני, בהחלט לא.

נזירים, מה דעתכם? האם תודעה היא קבועה או בלתי קבועה? כבודו. אדוני, תודעה היא בלתי קבועה. אם משהו הוא בלתי קבוע, האם הוא סבל או אושר? כבודו. אדוני, הוא סבל. לפיכך, אם משהו הוא בלתי קבוע ומוביל לסבל, נתון לשינוי, האם אפשר לומר עליו שזה שלי, זה אני, זה העצמי שלי? כבודו. אדוני, בהחלט לא.

במילים אחרות, נזירים, לגבי כל מה שקשור לגוף, בין אם בעבר, בהווה או בעתיד, פנימי או חיצוני, גס או עדין, רגיל או נשגב, רחוק או קרוב, יש לראות את הכל עם חכמה נכונה כפי שהוא באמת, ולומר:

 

זה אינו שלי, אני אינני זה, זה אינו העצמי שלי.

 

באופן דומה, נזירים, לגבי כל מה שקשור לרגשות, תפיסות, התהוות מנטלית, תודעה, בין אם בעבר, בהווה או בעתיד, פנימי או חיצוני, גס או עדין, רגיל או נשגב, רחוק או קרוב, יש לראות את הכל עם חכמה נכונה כפי שהוא באמת, ולומר: זה אינו שלי, אני אינני זה, זה אינו העצמי שלי.

נזירים, אם מישהו רואה את כל התופעות בדרך זו, אז תלמיד מבין לא ימשיך להיאחז בגוף, לא ימשיך להיאחז ברגשות, לא ימשיך להיאחז בתפיסות, לא ימשיך להיאחז בהתהוות מנטלית, לא ימשיך להיאחז בתודעה.

על ידי שחרורם, הוא לא ימשיך לחשוק. כשאין יותר היאחזות, תלמיד כזה ישחרר את עצמו מכל התשוקות. כששחרר את עצמו מכל התשוקות, תלמיד כזה יבין ששחרור הוא כך, והוא יבין שכל הלידות החדשות נעקרו, רק דרך טהורה של מעלה קיימת, מה שהיה צריך להסתיים הסתיים, אין עוד מה להמתין לפעולה נוספת, אין עוד מה להיווצר.

המבורך דרש כך. חמשת הנזירים היו מרוצים וקיבלו בשמחה את תורתו. בנוסף, כשהם עוד הקשיבו לדרשה, כל הזיהומים בתודעתם טוהרו בהדרגה. ברגע זה, שישה ארהנטים הופיעו בעולם הזה.

פרק 3. חוסר עצמי ותיאוריה של התהוות תלויה

קטע מתוך סוטרת הסמיוטה ניקאיה Samyutta Nikaya

 

כך שמעתי. פעם אחת, הבודהא שהה בעיר רג'הגה, על פסגת הר הנשרים, בתוך חורשת הבמבוק של קאלנדה. מתרגל ברהמין בשם וסטה בא למקום שבו הבודהא נח. לאחר שהציע ברכות לבודהא, בדרך המכובדת המסורתית, הוא ישב בצד אחד. אז הוא דיבר אל הבודהא, גאוטמה הנכבד, האם לכל היצורים יש עצמי? הבודהא שתק ולא ענה. וסטה שאל שוב, אם כן, אין עצמי? שוב, הבודהא לא השיב.

ואז וסטה חשב לעצמו, שאלתי את גאוטמה מספר פעמים על העניין הזה, אך הוא שתק ולא סיפק תשובה. באותו רגע, אננדה, שהיה עם הבודהא, שמע זאת ודיבר אל הבודהא, אדוני המכובד, מדוע המבורך לא ענה לשאלתו של וסטה? אם המבורך לא יענה, הוא יאמר: שאלתי את הטאטאגתה, אך הטאטאגתה לא ידע איך להשיב, וזה רק יעצים את דעותיו המוטעות, האם לא כן?

הבודהא אמר לאננדה, קודם לכן הוא העלה את השאלה, האם לכל התופעות יש עצמי? ושאילת שאלה כזו אינה דרך להבטיח את דעותיו המוטעות? משום שאין עצמי, אז אם הייתי עונה על שאלתו, הייתי סותר את עקרון הדרך.

מדוע זה כך? מכיוון שאין עצמי בכל התופעות, אז איזה עצמי יש לי לדבר עליו איתו? עשיית כך רק תחזק את הבלבול שלו שקיים עד עכשיו. יתר על כן, אננדה, אם אני אומר שיש עצמי, אני אפול לתוך המושג של נצחיות, ואם אני אומר שאין עצמי, אני אפול לתוך המושג של הכחדה. כאשר הטאטאגתה מלמד את הדהמה, הוא נמנע משני הקיצוניים האלה ונשאר על הדרך האמצעית.

מכיוון שכל התופעות הן בלתי קבועות, הן אינן נמשכות, אבל יש המשכיות, כך שהן לא מוכחדות. לפיכך, הן לא נמשכות, אך גם לא מוכחדות. זה פשוט בגלל סיבה שזו נוצרת, בגלל שזו נוצרת, זו נוצרת, ובגלל שזו לא נוצרת, זו לא נוצרת.

לפיכך, בגלל הבורות נוצרות התהוות, פעולות שנולדו מרצון ועבודת הקארמה, פעולות גופניות, פעולות מילוליות, פעולות מנטליות, בגלל התהוות נוצרת התודעה, בגלל התודעה נוצרת השם והצורה, תופעות מנטליות וגופניות, בגלל השם והצורה נוצרים ששת הבסיסים החושיים, כולל חמשת החושים והנפש, בגלל ששת הבסיסים החושיים נוצרת המגע, בגלל המגע נוצרת התחושה, בגלל התחושה נוצרת התשוקה, בגלל התשוקה נוצרת ההיאחזות, בגלל ההיאחזות נוצרת ההתהוות, בגלל ההתהוות נוצרת הלידה, בגלל הלידה נוצרות הזקנה והמוות, יחד עם צער, קינה, כאב, אי נחת וייאוש.

כך, כאשר הסיבה נפסקת, התוצאה נפסקת, כלומר, כאשר הבורות נפסקת, ההתהוות נפסקת, כאשר ההתהוות נפסקת, התודעה נפסקת, כאשר התודעה נפסקת, השם והצורה נפסקים, כאשר השם והצורה נפסקים, ששת הבסיסים החושיים נפסקים, כאשר ששת הבסיסים החושיים נפסקים, המגע נפסק, כאשר המגע נפסק, התחושה נפסקת, כאשר התחושה נפסקת, התשוקה נפסקת, כאשר התשוקה נפסקת, ההיאחזות נפסקת, כאשר ההיאחזות נפסקת, ההתהוות נפסקת, כאשר ההתהוות נפסקת, הלידה נפסקת, כאשר הלידה נפסקת, הזקנה והמוות נפסקים, כולל צער, קינה, כאב, אי נחת וייאוש, וכך מסתיים מסה גדולה של סבל. לאחר שהבודהה נשא את הדרשה הזו, הנזירים ששמעו אותה קיבלו את הדרשה בשמחה ויחד יישמו אותה בפועל.

חשוב להבין שכל אלמנט כאן הוא גם סיבה וגם תוצאה, וגם תנאי, פרטיטיה-סמותפדה או התהוות תלויה. לפיכך, הם כולם יחסיים, תלויים זה בזה ומקושרים זה בזה, ואין דבר שהוא מוחלט או מבודד. לכן, הבודהיזם אינו מכיר בסיבה ראשונה.

התהוות תלויה צריכה להיראות כמעגל, לא כשרשרת. סיכום מה שמכונה בדרך כלל נשמה, עצמי או אגו הוא להצביע על ישות מוחלטת ונצחית בתוך אדם, מהות בלתי משתנה מאחורי העולם הפנומנלי המשתנה תמיד. לפי כמה דתות, לכל אדם יש נשמה נפרדת שנוצרה על ידי אלוהים, ואחרי המוות, נשמה זו תחיה לנצח או בגיהנום או בגן עדן.

גורלה תלוי בשיפוט של יוצרה. בדתות אחרות, נשמה זו עוברת חיים רבים עד שהיא מתנקה לחלוטין ולבסוף מתאחדת עם אלוהים או ברהמן, הנשמה האוניברסלית או האטמן, שממנה נוצרה. הנשמה או העצמי באדם היא הישות שחושבת, מרגישה ומקבלת גמול או עונש על כל פעולותיה הטובות והרעות.

מושג כזה ידוע כרעיון של עצמי. הבודהיזם ייחודי בהיסטוריה של הדתות האנושיות בכך שהוא שולל את קיומה של נשמה, עצמי או אטמן. לפי תורתו של הבודהה, רעיון העצמי הוא אשליה שאינה קיימת במציאות, ונותנת עלייה למחשבות מזיקות של אני ושלי, תשוקות אנוכיות, היאחזות, שנאה, רשע, גאווה, יהירות וזיהומים וצרות אחרות.

זהו המקור לכל הסיבוכים בחיים, החל ממחלוקות אישיות ועד מלחמות בין אומות. בקצרה, כל העיוותים בעולם נובעים מהרושם המוטעה הזה. ישנם שני רעיונות עמוקים המושרשים בפסיכולוגיה האנושית, שימור עצמי ושימור נצחי.

לשימור עצמי, בני אדם יצרו את אלוהים להישען עליו, להגן עליהם, להרגיש בטוחים ומוגנים, כמו ילד שתלוי בהוריו. לשימור נצחי, נוצר הרעיון של נשמה או אטמן נצחיים, שיחיו לנצח. מתוך בורות, חולשה, פחד ותשוקה, אנשים זקוקים לרעיונות האלה לנחמה.

לכן, הם נאחזים בהם בעקשנות ובעומק. תורת הבודהיזם אינה תומכת בבורות זו, בפחד ובתשוקה, אלא שואפת להאיר על ידי חיסול ושורש של כל אלה. לפי הבודהיזם, רעיונותינו על אלוהים והנשמה הם מוטעים וריקים, למרות שהרעיונות האלה התפתחו למערכות מורכבות של פילוסופיה ומטפיזיקה.

רעיונות אלו הפכו כל כך מושרשים בפסיכולוגיה האנושית, כל כך מוכרים וקרובים להם שהם אינם מוכנים לשמוע או להבין שום תורה שסותרת אותם. הבודהה היה מודע לכך היטב. אכן, הוא לימד שתורתו היא נגד הזרם, כנגד התשוקות האנוכיות של בני האדם.

התייחסות לזמן ולחוסר הקביעות

לאחר הארה, ישב הבודהא תחת עץ במשך ארבעה שבועות, והרהר: "הבנתי אמת עמוקה, קשה לתפיסה, להבנה, נראית רק לחכמים. אלו הנשלטים על ידי תשוקה ומכוסים בבורות אינם יכולים לראות אמת זו, משום שהיא נוגדת את הזרם. היא נשגבת, עמוקה, עדינה וקשה להבנה."

כשחשב כך, הבודהא היסס לרגע, תוהה אם זה יהיה חסר תועלת לנסות להסביר את האמת שהבין לעולם. לאחר מכן, השווה את העולם לתרמיל לוטוס. בתוכו, לוטוסים רבים טבועים במים, חלקם רק יוצאים מעל פני המים, אבל יש גם פרחים שכבר עלו מעל האגם ואינם במגע עם המים.

בדומה לכך, בעולם זה, בני האדם נמצאים ברמות התפתחות שונות. ישנם כאלה שיבינו את האמת. לכן, הבודהא החליט ללמד את האמת הזו.

תורת האנאטה, או חוסר-העצמי, היא תוצאה טבעית או מסקנה מהניתוח של חמשת המכלולים, הסקהנדות, ותורת ההתהוות התלויה, פרטיקה-סמותפדה. מה שאנחנו קוראים לו נשמה או פרט מורכב מחמשה מכלולים, וכשאנחנו מנתחים ובוחנים אותם מקרוב, אין מאחוריהם שום דבר שניתן לקרוא לו "אני", אטמן, עצמי, או כל ישות קבועה אחרת. זהו שיטת הניתוח.

אנחנו מגיעים לתוצאה דומה כאשר בוחנים את עקרון ההתהוות התלויה, שיטת הסינתזה, ולפי עקרון זה, אין דבר בעולם שהוא מוחלט. כל התופעות, הדהרמות, הן מוגבלות, יחסיות ותלויות זו בזו. זו תורת היחסיות בבודהיזם.

"Trauma recovery programs in Thailand, offering holistic and comprehensive healing."

צרו איתנו קשר

פנו אלינו עם כל השאלות שיש לכם

נשמח לשוחח איתך! אל תהסס/י לפנות אלינו עם כל שאלה שיש לכם. 

"Long-term recovery programs at a rehabilitation center, focusing on sustained healing and support."

צור קשר

קבע פגישת ייעוץ חינם

קבע פגישת ייעוץ חינם עם הצוות שלנו ובוא נגרום לדברים לקרות!