מי הורג את הזמן אושו

פתיחה: החיים מתחילים מחדש עם סיום החיים הקודמים

החיים לא מתחילים ברגע הלידה ולא מסתיימים ברגע המוות. למעשה, החיים מתחילים מחדש בדיוק ברגע שבו החיים הקודמים מגיעים לסיומם עם המוות. כאשר אדם מת, פרק אחד בחייו אומנם נסגר, אך הספר עצמו לא מסתיים. הוא פשוט עובר לפרק הבא. האדם שנמצא על ערש דווי מתחיל כבר לדמיין ולהתכונן לקראת החיים הבאים שלו. זהו תהליך מעבר טבעי וחיוני.

שבריר השנייה של המוות: סיכום החיים בפלאש

לפני שהפרק הנוכחי נסגר סופית, מתרחש דבר מופלא. בשבריר השנייה של המוות, כל החיים חולפים במהירות מסחררת לנגד עיני האדם הגוסס. כל הזיכרונות, החוויות, התשוקות, הרצונות, ההישגים והכישלונות עוברים כמו סרט מהיר. פרטים קטנים וחסרי חשיבות לכאורה צפים גם הם. הכל מתרחש במהירות עצומה, כי אין יותר זמן. זהו תהליך הכרחי שבו האדם אוסף, מסכם ומקבץ את מכלול החוויות שלו לפני שהוא ממשיך אל הבלתי נודע.

הזרע של החיים הבאים: תשוקות מהחיים הקודמים

בסיום התהליך הזה, כשהגוף הפיזי והמוח מפסיקים לתפקד, התשוקה האנושית משתחררת מהם ונצמדת לנשמה. התשוקות והרצונות שאדם צבר במהלך חייו, בין אם מומשו או לא, הופכים לזרעים שינבטו וינתבו את החיים הבאים. כל משאלה שנותרה בלתי ממומשת תהפוך ליעד שאליו תשאף הנשמה בגלגול הבא. החיים החדשים נקבעים כמעט לחלוטין, ב-99%, על ידי אותו רגע אחרון של המוות. מה שהאדם אסף ונשא עימו כזרע, יתפתח לעץ מלא, יניב פירות או פרחים. כל האפשרויות כבר טמונות בתוך הזרע, גם אם איננו יכולים לפענח את השפה הזו. התוכנית השלמה נמצאת שם והיא תתממש.

החשיבות של רגע המוות: קביעת גורל הלידה הבאה

רגע המוות הוא אפוא רגע קריטי ועצום עוצמה. מה שהאדם חווה, מרגיש וחושב באותו רגע גורלי קובע למעשה איך תיראה הלידה וההתגלמות הבאה שלו. על פי רוב, בני אדם מתים כשהם אחוזים בחרדה ובהיאחזות עזה בחיים, כי הם אינם רוצים לעזוב. רק ברגע האמת הזה הם לפתע מבינים שבעצם לא ניצלו את חייהם, שהזמן חמק מבין אצבעותיהם מבלי שבאמת חיו. החיים התנהלו כמו חלום חמקמק, וכעת, כשהמוות מתדפק על הדלת, אין עוד אפשרות לתקן או לשנות. במקום למלא את הזמן שניתן להם בתוכן ומשמעות, רוב האנשים מבזבזים אותו על עיסוקים טפלים. הם משחקים משחקים ומנסים "להרוג" את הזמן, בלי לקלוט שבעצם הזמן הוא שלאט לאט קוטל אותם. הזמן עצמו אינו זז או משתנה, הוא תמיד היה ותמיד יהיה. אלה האנשים שזורמים ונעלמים בתוך נהר הזמן האינסופי.

ראיית התמונה הגדולה: המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים

כדי לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות, עלינו להכיר בכך שהמוות הוא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים. החיים מתחילים הרבה לפני הרגע שבו אנו נולדים פיזית, ואפילו עוד קודם לרגע ההתעברות. שורשי החיים נטועים עמוק בסיומם של החיים הקודמים. פרק אחד מסתיים, ובו ברגע פרק חדש מתחיל. עלינו להבין שכל מה שנעשה ברגע המוות ישפיע באופן ישיר על איכות הלידה וההתנסות שלנו בסבב הבא. על כן, חובה עלינו לנצל כל רגע ורגע שניתן לנו, למלא את חיינו בתוכן ובייעוד, לשחרר כבלים של תשוקות הרסניות ושליליות, ולקבל את המוות בשלווה כשלב טבעי במסע הגדול.

לחיות בהווה ולהתכונן לעתיד: עצות לחיים מועילים ומודעים 

כדי לחיות חיים מיטביים ולהבטיח שהפרק הבא שלנו יהיה עשיר ומספק יותר, ישנם מספר עקרונות מנחים שכדאי לאמץ. ראשית, עלינו להיות קשובים ונוכחים בכל רגע, ולנצל את הזמן שיש לנו לטובת מימוש הפוטנציאל הטמון בנו. שנית, עלינו לזהות ולהשיל מעלינו דפוסי חשיבה ותשוקות שליליות שעלולות להשפיע לרעה על עתידנו. שלישית, עלינו לחפש ולמצוא את המשמעות העמוקה והאותנטית בחיינו, ולפעול לאורה. ורביעית, עלינו להכין את עצמנו לקראת הבלתי נמנע, לקבל את העובדה שהחיים זמניים, ולטפח יחס של השלמה ושלווה פנימית. על ידי יישום העקרונות הללו נוכל לחיות בצורה מלאה ושלמה יותר, וליצור בסיס איתן לחיים הבאים.

החיים כהזדמנות יקרת ערך לצמיחה והתעלות

לסיכום, ההבנה שהמוות הוא לא סוף הדרך אלא רק תחנה במסע האינסופי של הנשמה, יכולה לשנות מהותית את חווית החיים שלנו. היכולת לראות את התמונה הגדולה מאפשרת לנו להעריך עמוקות יותר את המתנה היקרה מפז של החיים עצמם. כשאנו קולטים שאיננו מוגבלים לגוף הפיזי החולף, ושבכל רגע נתון אנו מניחים את היסודות לעתיד, אנו יכולים לגשת לחיים בצורה אחראית ומודעת הרבה יותר. על ידי מיקוד בהווה, מימוש הייעוד האישי, שחרור ההיאחזויות המכבידות והכנה לקראת המעבר הבא, אנו רוקמים את המארג העדין של החיים במיטבו. כל רגע הוא הזדמנות יקרה מפז להתעלות, להשתנות ולהתקדם במסע של הנשמה. החיים הם אכן ספר עם פרקים אינסופיים, וכל אחד מאיתנו הוא הסופר של הפרק הבא.